מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות

כמו המדינה, גם החקלאות עברה ועוברת מאז 7.10 תקופה מהקשות שחוותה. מאורעות קשים ובלתי נתפסים עברו על קיבוצים, מושבים וערים בדרום, שנכבשו על ידי האויב האכזרי חמאס. איך הגענו למצב הזה. מדיניות מופקרת מול האויב ופיתוח איבה וקרע בין חלקי העם. איך רוצים להוביל הלאה את המדינה ללא ועדת חקירה, שתבדוק את הפשעים כלפי מי שהיו במשך שעות רבות מופקרים וחסרי ישע. באכזריות נפגעו כל הקהילות בקיבוצים, במושבים, באופקים, בשדרות ובנובה. 

ההשפעות וההשלכות נמשכות גם כיום בכל תחום. צריך לשקם, לבנות וגם להנציח, יחד עם זה שיש לעשות הכול כדי שלא יחזור מצב כזה, אחרת לא תהיה לעם שלנו תקומה.

בתוך הנפגעים מאסון זה גם החקלאים והחקלאות. אפשר לראות בחקלאים הגיבורים האלה סמל לשיקום ותקומה. ימים אחדים אחרי 7.10 ומאוחר יותר במהלך הלחימה בדרום ובצפון ובכל חלקי הארץ, ידעו החקלאים לקום ולהמשיך, לשקם ככל האפשר את מקורות התוצרת הטרייה של כלל האוכלוסייה, וכאן בא לידי ביטוי אמיתי ביטחון המזון. רבים מהציבור בישראל התנדבו לסייע בעבודות החקלאיות לאחר עזיבת העובדים הזרים בהמוניהם. מכל חלקי הארץ ומכל הגילאים הגיעו תושבים מן השורה והצילו את היבולים ואת העבודות הדחופות. עשו הכול כדי לשקם את מה שניתן, ועל זה החקלאים מודים, ואת זה לא ישכחו לעולם. 

התגייסות זאת היא סמל לביטחון המזון. העם הבין מה שקובעי המדיניות לא תפסו וגם לא תופסים עד היום. החקלאות היא-היא המקור להספקת המזון לאוכלוסייה, ויש לעשות הכול כדי לשמור עליה. לעומת זאת למדינה ולמוסדותיה לקח זמן לצאת מההלם, וגם אז לא למדו.

כל מה שיכלו להציע זה שיישובים במרחק עד שבעה ק"מ מרצועת עזה יטופלו בתשתיות ובשיקום, גם מבחינה חקלאית, בעוד שצורמת קבלת החלטות הזויה לגבי יישובים אחרים שנפגעו, המרוחקים מספר ק"מ נוסף קטן, שנזנחו. את הכספים עבורם נתנו כפי הנראה למטרות קואליציוניות ולמשרדים הזויים. המדינה לא הייתה שם עד היום. 

אמנם במשרד החקלאות התמזל מזלנו עם שר אוהב ואוהד חקלאים וחקלאות, שעשה כל שיכול לתקן כמה שאפשר, כמו בנושאי עובדים ומים ובשמירה על המוסדות החקלאיים. הוא היווה עבור החקלאים מגדלור של אור בחשכה, אבל גם אותו זנחו, כי אוהבים שרים כושלים ומתחנפים. בשל המדיניות שלהם החקלאים שילמו בכך שאין השקעות, המשרד משותק ללא תקציבים, אין תקציבים לדור חדש וצעיר, אין שוק סיטוני, צומצמו ההדרכה והמחקר, והחשש הוא שמא לא יהיה שינוי, לא תהיה באמת תקומה, מה שייתן מכה אנושה לחקלאות הישראלית ולביטחון המזון בישראל.