בהתאחדות חקלאי ישראל התקיים לאחרונה מפגש עם אנשי רשות שמורות הטבע, הטוענים לפגיעה בבעלי-חיים בכל אזורי הארץ על-ידי העובדים הזרים. זהו תקליט שחוק שאנו שומעים עליו מאז החלה מסה גדולה של עובדים זרים לעבוד בישראל. קל תמיד להאשים ולהיטפל למגזר חלש יותר, שמתקשה להגן על עצמו.
החרדה לחיסולם של בעלי-חיים ידידותיים ולא ידידותיים היא נושא משותף לכל החקלאים ולא רק למי שלובש חולצה בצבע ירוק. הנתונים ששמענו עליהם מאנשי הרשות, במידה שהם נתוני אמת, צריכים להדאיג כל חובב טבע וכל אזרח מהשורה, אבל לחזור ולבדוק מתחת לפנס את האוכלוסיות של העובדים הזרים נשמע כמו מלאכה קלה. לפני שנים, כאשר החלו העובדים הזרים להגיע לישראל, אולי המודעות שלהם לסביבה בישראל לא הייתה גבוהה, אך הדברים השתנו. החקלאים תדרכו את העובדים, והגופים להגנת הטבע והסביבה יצאו עם דפי הסבר לכל חברות כוח האדם, בהם חומר כתוב לעובדים בשפתם.
פעילות השמירה על החי והצומח היא בנשמתו של החקלאי, במיוחד כאשר לעתים הופכים האויבים לידידים חשובים לחקלאות. יש מספיק אויבים לחקלאים ולעובדים הזרים, כך שאין צורך שרשויות השמירה על הטבע ישתמשו בהם כדי לקדם אינטרסים ותקציבים. עלינו זה כבר לא עובד.
מוטב לפעול באמת ובתמים בדאגה משותפת וכנה, שתניב תוצאות לטובת כל עם ישראל.
מאיר יפרח
