אנחנו בדרך לבחירות, והחקלאות בדרך לשום מקום

מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות

החקלאות לצערנו אינה נושא מרכזי במצע המפלגות, ולעתים אינה מוזכרת כלל. נכון, כולם רוצים תוצרת חקלאית איכותית, זמינה, במחירים סבירים, ויכולים להקדיש לזה מקום נכבד במדורים כלכליים העוסקים בצרכנות או ביוקר המחיה, אבל החקלאים נלקחים כמובנים מאליהם, ואין שואל איך הם מצליחים להמשיך ולהביא כל יום את סל המזון לשולחן הציבור.

או טו טו בחירות, ומה כבר לא נאמר על כמה הן מכריעות, אבל עבור החקלאים כנראה מה שהיה הוא מה שיהיה. אנחנו לא בכיינים, זו פשוט המציאות. כאנשים אופטימיים מיסודנו אנחנו מצפים תמיד לשינוי, אבל גם למודי אכזבות.

כבר שנים שמשרד החקלאות למעשה מופעל או למעשה מושבת על ידי האוצר. גם אם בראשו מועמד אוהד חקלאות, וזה נדיר, עדיין ידיו קשורות, וכמו בכל המשרדים, שודדים את הקופה לטובת מגזרים אחרים מועדפים. ממשיכים לבכות על יוקר המחיה, מחפשים שוב ושוב מתחת לפנס, אולי יימצא האשם בחקלאים, אבל כאשר לא מוצאים דבר, כי הסיבה היא במחוזות הון-שלטון, פשוט לא עושים דבר לשנות את המצב. 

כך, כיוון שאין שינוי, זו לא רק דריכה במקום אלא גם הליכה לאחור. למעשה אין כיום ממש תחרות בשיווק. הרשתות רק הולכות ומתחזקות, נושאות בו זמנית את כובע הסיטונאי-קמעונאי-יבואן.  גם בטרפוד הקמתו של שוק סיטוני חדש פוגעים באופציה של שיווק בדרכים אחרות. הוצאות החקלאים רק הולכות ועולות, המים לא בדיוק הוזלו, אין תקציבים לדור המשך, אין הון להשקעות שיביאו את המשקים אל פני העתיד. יש הון-שלטון, וכאשר שניהם חוברים לרעת החקלאות ולהגדלת כיסיהם וכוחם, מה כבר כוחנו, למרות כמובן צדקתנו.

בנוסף, המכסים שירדו לא עלו וכך מותירים את השוק המקומי ואת ביטחון המזון בסכנה ממשית, וכבר ראינו מה קורה כשבונים על יבוא מטורקיה, למשל. הקפיאו כל שינוי לטובה. שמונה חודשים העגבנייה בשפל ואין התערבות מדינה. מזג האוויר וכמות החממות שנבנו בעוטף ובשדות נגב כיסו את כל ערוצי היבוא, ויש אף מוצרים בעודף. מגדלי השום זועקים על הורדת המכס וחיסול ענף השום בישראל, וברור שהישועה לא תבוא מיצוא ליפן של דלעות ואבטיחים.

יום הבחירות מתקרב, ואנחנו שואלים את עצמנו מי יגיע למשרד החקלאות, ואי אפשר לדעת. מה שברור הוא שנתגעגע לשר דיכטר, שעשה מאמצים גדולים לשנות את פני החקלאות, ואכן שינה משמעותית את היחס לחקלאים. החקלאים הם לא אויבי המדינה, אלא ההיפך, צריך לחבק אותם, הם שמאפשרים את כל סל המזון המבורך, במחירים זולים ובאיכות טובה. 

נקווה לבשורות טובות ולשינוי לטובה עבור כל מה שנקרא ביטחון המזון ועבור החקלאות והחקלאים, כי כבר ציינתי, החקלאים הם כנראה אופטימיים חסרי תקנה.