צמחי בטטה יכולים להזהיר את שכניהם מפני התקפת מזיקים

על ידי שחרור חומרים נדיפים, המאפשרים לצמחים שכנים להכין את עצמם למאבק

תוצאותיו של מחקר חדש, הקשור למנגנוני ההגנה של צמח הבטטה, שנערך במכון מקס פלאנק לאקולוגיה כימית, בעיר ינה בגרמניה, התפרסמו לאחרונה בכתב העת "סיינטיפיק ריפורטס" (Scientific Reports).

לבטטות זנים שונים, הנבדלים בתכונותיהם השונות, אולם תשומת לב מיוחדת הוסבה לכך שזנים שונים, הגדלים באותו שדה בתנאים זהים, נבדלים באופן מפתיע בכל הקשור לעמידות למזיקים. במחקרים קודמים בעולם, נמצא כי זן שידוע כ-Tainong 57 הוא בעל כושר עמידות גבוה יותר בשדה בהשוואה לזן הידוע כ-Tainong 66.

נמצא כי כאשר צמחי הבטטה  Tainong 57מותקפים במזיקים, עלי הצמח משחררים חומרים נדיפים מסוימים ברמה גבוהה. החוקרים של מכון מקס פלאנק, בשיתוף עם האוניברסיטה הלאומית בטייוואן, החליטו לבדוק האם העמידות לחרקים הגבוהה בזן אחד מסוים על פני האחר היא תוצאה של אותם חומרים והאם הם האחראים על הפעלת מנגנוני ההגנה.

תחילה בחנו החוקרים מה קורה לצמחי הזן העמיד לאחר שהותקפו על-ידי זחלי עשים. צמחים שהותקפו ייצרו חומרים נדיפים באזור הפגיעה, שהביאו לעלייה בהורמון צמחי באופן מקומי וכן באזורים שונים בצמח. כתוצאה מזה, באזורים נוספים בצמח, שעדיין לא נפגעו, עלו ריכוזי חומר חלבוני, ספוראמין (sporamin), חומר המדכא את תאבונם של זחלי העשים (ודרך אגב, הספוראמין הוא גם החומר שגורם לכך שיש לבשל בטטות לפני צריכה). החוקרים מוסרים, כי מתוך החומרים הנדיפים ששחרר הצמח, רק חומר אחד בודד (DMNT) אחראי לתגובת ההגנה בחלקיו האחרים של הצמח, שטרם נפגעו, והוא גם שמגיע לצמחים השכנים, המפעילים כתוצאה מכך את אותם מנגנוני ההגנה. כלומר, חומר זה לא רק שמגן על הצמח המותקף עצמו, אלא נקלט אצל הצמחים השכנים, שיכולים להיערך באותם אמצעים לאיום המתקרב.

נמצא כי לא בכל זן של בטטה יש את אותה היכולת לשחרר את ה"אזהרה" וכי לא כל זן יכול לקלוט את הסימנים הללו משכניו, והתוצאות בהתאם.

לדברי החוקרים,  גילוי זה יכול להביא לטיפוח זנים בעלי עמידות, שיכולים להפריש את אותו חומר בכמות מספקת להגן על עצמו ועל שכניו ושגם יהיו בעלי יכולת לקלוט את אותו מסר בעת הצורך משכניהם. בדרך זו ניתן יהיה להפחית את הנזק ממזיקים בדרך טבעית, ללא חומרי הדברה. במחקרי המשך מתכוונים החוקרים לבחון ולהבין יותר מקרוב את המנגנון, כיצד הצמחים קולטים את ה-DMNT ומעבירים אותו לתגובת מגננה.