חברת מגדלים – להיות או לחדול

מאיר יפרח

החקלאים תמיד במאבקים על זכות קיומם בכבוד, לא מעטים נושרים בדרך ולאחרים אין דור המשך, וכך סימני השאלה הולכים ורבים. מקובעי המדיניות לדורותיהם לא תבוא הישועה, הציבור הולך אחר סיסמאות פופוליסטיות, ואחת ולתמיד ברור לנו שגורלנו בידינו.

אנו נמצאים במאבק מתמיד בנושא פער התיווך. השוק הסיטוני נחלש, הרשתות התחזקו, ומשרד החקלאות אובד עצות כיצד לטפל בפער התיווך: חקיקה, מיזמים, עידוד צריכה, ביטול השוק הסיטוני ועוד רעיונות לרוב.

בסופו של דבר, אנו החקלאים, במידה שלא ניקח את זה על עצמנו, אף אחד לא יעשה לנו את העבודה. הייתה חברת שיווק משותפת לממשלה ולמגדלים בשם חברת אגרקסקו. המגדלים סגרו אותה כשברחו מהשיווק, המדינה ברחה מהשותפות, ונשארנו ללא חברה ציבורית שלוקחת על עצמה תפקידים נוספים, כמו ייצוב השוק על-ידי הכתבת מחיר, חיפוש אפיקי שיווק חדשים בשוק המקומי ושווקים חדשים בחו"ל, קביעת גובה העמלה, אריזות ועוד.

לכן המסקנה היא אחת. הרי כל חקלאי הוא חברת שיווק ויצוא, לתת אמון זה לא פשוט, לכן בזהירות ובשכל רב יש להקים חברה משותפת למועצת הצמחים ולמגדלים, שתרכז כ-300,000 טונות ירקות ופירות, ודרכה לקבוע אחוזי עמלה, מחיר מוכתב מראש, באיזה אחוזים לעבוד, ביטחונות על התוצרת, בלימת היבוא ועוד תפקידים נוספים. אבל לזה צריך חיילים ולא בכיינים.

בימים אלה אני מרכז נתונים ומעבירם במוסדות המתאימים. נקווה שמשרד החקלאות יהיה שותף לרעיון ונקים חברת מגדלים. זה הסיכוי היחיד להציל את החקלאות והחקלאים בישראל, כי אף אחד לא יעשה את זה במקומנו. קל להרוס, לבנות לא פשוט. אנחנו חייבים לעצמנו את הניסיון, וכולם מבינים שזה מתבקש, שזה נכון. צריך להפסיק לחכות לניסים ולקחת את גורלנו בידינו, להיות באמת וככל האפשר בני חורין.