מאת גדי צפריר, מדריך ארצי לגידולי עלים וכרוביים, ינואר 2004
גידול החסה כולל בעיקר את המינים: חסה רומית, חסה אייסברג (ירוקה ואדומה), חסה ננסית (ליטל-ג'ם), חסה ראש חמאה (משי), חסה אדומה מטיפוסים שונים, חסה מסולסלת מטיפוסים שונים וכן אנדיב (שאינו למעשה חסה) מטיפוסים שונים.
כל הזנים מטיפוסי חסה רומית וחסה אייסברג הינם זנים ישראליים, שטופחו במנהל המחקר ובחברות הזרעים, בעוד שכל שאר המינים הם זנים מיובאים.
החסה מיועדת בדרך כלל ליעדי השוק הטרי המקומי ומפעם לפעם גם עבור היצוא הטרי. חלקה של החסה, המיועדת לצורכי עיבוד תעשייתי של רשתות המזון המהיר, הפך להיות מאד משמעותי, ועקב כך גדל מאוד חלקה של חסה אייסברג בהיקפי הגידול של כלל החסה בישראל. על-פי הערכה, כלל היקף גידול החסה בישראל מגיע ליותר מ25,000- דונם.
חלקן של מיני החסה הצבעונית, המסולסלת וחסה ראש-חמאה הופך להיות יותר ויותר חשוב, ואם בעבר שימשו בעיקר למטרות קישוט, הרי שכיום הן הפכו לדומיננטיים בקרב צרכנים מסוימים.
נראה שיש מקום למאמץ פרסומי ושיווקי, שיגביר את הצריכה של כל מיני החסה. בעיקר יש להתמקד בקידום מיני החסות הצבעוניות, המסולסלות וחסה ראש-חמאה, כיוון שהפוטנציאל כפי הנראה קיים, ויש צורך לממשו.
כמו מרבית גידולי העלים האחרים, כך גם בחסה עונת הגידול הטבעית הינה סתיו ואביב, בעוד שהקיץ אמור להיות מחוץ לעונה. אולם, כמו במרבית גידולי העלים האחרים, גם חסה אנו מגדלים במשך כל חודשי השנה. הגידול הקיצי מתאפיין בבעיות איכות, הנובעות מתנאי טמפרטורה ועוצמת קרינה גבוהים. רווחות בקיץ בעיות, כגון החמה פנימית בחסה רומית והחמת שולי העלה בחסה אייסברג, קוטר ומשקל (גודל) נמוכים בכל המינים, היעלמות ניכרת של הצבע האדום בחסות האדומות וכן הופעת הפרגה באותם זנים שאינם מותאמים לגידול בקיץ. עם זאת, ברשותנו זני חסה רומית וחסה אייסברג מטיפוח ואימוץ מקומי, שהם המותאמים ביותר מכל הזנים הידועים בעולם לגידול בתנאי טמפרטורות גבוהות בקיץ ובעלי עמידות טובה מאד להפרגה ועמידות סבירה להחמה פנימית ולהחמת שולי העלה. כך למשל בולט הזן נגה (936) כזן חסה רומית העמיד ביותר בעולם להפרגה – ממש זן בעל תכונות טרופיות, אך הוא נטול כל עמידות נוספת. הזן אבירם (9273) הוא זן של חסה אייסברג העמיד ביותר בעולם להפרגה. הזן לימור (9283) בולט בסבילותו המצוינת להחמת שולי העלה, וזאת בנוסף לסבילותו הסבירה להפרגה בשתילות סוף האביב. בשני המקרים, ניתן להפחית ואף למנוע בעיות איכות, הנובעות מתנאי גידול מחוץ לעונה, על-ידי הקדמת מועד אסיף היבול.
גידול חסה בבתי צמיחה ובמנהרות עבירות מכוסים ביריעות פלסטיק, ברשתות ובשילוב ביניהם הולך ותופס את מקומו כשיטת גידול נוספת לצדו של הגידול המקובל בשדה הפתוח. באופן טבעי, היקף הגידול בשטחים פתוחים רב בהרבה על הגידול בבתי צמיחה, מנהרות ובתי רשת, אך מספר מחזורי הגידול הרב יותר בבתי הצמיחה, בפרק זמן נתון, מאפשר גידול בהיקפים לא מבוטלים, תוך קבלת תמורה גבוהה בהרבה לממ"ק מים. הגידול בבתי צמיחה, במנהרות עבירות ובבתי רשת נהנה מחסימה לחדירת מזיקים שונים ומתנאי גידול המאפשרים הצללה בקיץ וכן בקרת תנאי אקלים. עקב כך ניתן להגיע לאיכות משופרת בתנאי גידול קיציים, תוך הפחתה ניכרת בצורך לרסס בתכשירי הדברה ותוך הפחתה מרשימה בשאריות של תכשירים אלו.
יעד השיווק העיקרי של הגידול בבתי צמיחה ובמנהרות עבירות היה ונשאר השוק החרדי, שאילולא חסימת החדירה של החרקים היה נמנע מלצרוך חסה לחלוטין. אולם, בשנה האחרונה מסתמנת מגמה, ואף עניין ונכונות רבים יותר, לעבור לגידול בבתי צמיחה ובבתי רשת גם עבור השוק הרגיל, שהוא בסופו של דבר השוק הדומיננטי.
במסגרת זו יש עניין לגדל הן בקרקע, הן במצעים מנותקים וייתכן שאולי בעתיד גם בהידרופוניקה. בעיית הבעיות היא שיפור תנאי האקלים בגידול במהלך הקיץ, כיוון שחסה, כמו גידולי עלים אחרים, הינה גידול סתיו וחורף טיפוסי, והיא סובלת קשות מתנאי גידול חמים בקיץ.
צוות מיוחד, שדן באפשרויות בקרת האקלים בבתי צמיחה בקיץ, גיבש מסקנות לפתרונות אפשריים. על בסיס הסיכויים המקצועיים, נבחנו גם הסיכויים הכלכליים של שיטות גידול שונות. נמצא כי סיכויים אלו אכן קיימים, אך ההשקעה היסודית הינה אדירה, וללא תמיכה נלווית, קשה להניח כי ניתן יהיה לצאת לדרך.