מאת גדי צפריר, מדריך ארצי לגידולי עלים וכרוביים, ינואר 2004
לגידול הכרובית הרגילה, אותה אנו מכירים היטב, נוספו בשנים האחרונות טיפוסי כרובית שונים, העשויים להרחיב במידת-מה את היקף השיווק של ירק זה. המדובר בכרוביות בעלות צורות וצבעים שונים ומאד דקורטיביים.
מקורם של כל זני הכרובית הגדלים בישראל בטיפוח מחו"ל, והם מיובאים לכאן מדי שנה עם אותן בעיות פיטוסניטריות שהוזכרו בכרוב.
על-פי הערכה, היקף שטחי הגידול של הכרובית בישראל מגיע ליותר מ25,000- דונם. הכרובית משווקת בעיקר לשוק הטרי, אך גם לעיבוד תעשייתי.
עונות הגידול הטבעיות של כרובית הן סתיו, חורף ואביב, בעוד הקיץ הוא מועד שמחוץ לעונה. בעבר כמעט שלא גידלו בישראל כרובית בקיץ, אך במהלך שני העשורים האחרונים הפך גידול הכרובית הקיצית לענין שבשגרה, אם כי בכמויות הנופלות בהרבה מאלו הגדלות במהלך החורף.
צריכת הכרובית בקיץ נמוכה מאד בהשוואה לצריכה החורפית, בין השאר בשל העובדה כי זהו ירק המזוהה עם בישול חורפי.
גידול כרובית סתווי, חורפי ואביבי נעשה ברוב אזורי הארץ, אך הגידול הקיצי הפך לנחלתם של מעטים, המרוכזים באיזור חוף אשדוד ובעיקר בשפלה הפנימית הדרומית (מושב חצב). הבעיה העיקרית בגידול הקיצי הינה השגת גודל ומוצקות קולס וצבע לבן. גודל הקולס מושג על-ידי גידול וגטטיבי מיטבי ככל הניתן, ואילו הצבע הלבן מושג על-ידי שבירת עלים וכיסוי הקולס מרגע התחלת התפתחותו, באופן שימנע סינתזה של כלורופיל והורקה.
בכרובית חשובה מאד ההתאמה העונתית של זנים. זני הקיץ, למשל, מאפשרים לגדל כרובית שלא בעונתה בהצלחה יחסית, תוך שמירה על רצף שיווקי. זני הגידול בקיץ בכירים מאד, אך הם לא יצלחו לגידול חורפי.
כל זני הכרובית הינם זני מכלוא, ואופי הגידול מכתיב יותר מקטיף אחד. קטיף כרובית חד-פעמי לא קיים כלל, אך במספר לא רב של זנים ניתן לקטוף את כל היבול בשני קטיפים.
הדישון החנקני בכרובית נבחן בשני ניסויי שדה מאד מפורטים, ונמצא כי קיים מתאם בין ההמלצות לבין הדרישה של הצמחים לשם השגת יבול מרבי. כמו-כן, נמצא כי אין צורך בדישון זרחני ואשלגני במהלך הגידול, אם מדשנים היטב ביסוד שני יסודות אלו. בשנים האחרונות הוחדר לגידול בהיקף רחב זן חדש, בשם SPACE STAR (4070) של G & S, בעל התאמה עונתית רחבה. זן זה מתאים לגידול במהלך שתילות סתיו, חורף ואביב.
