עברו שנתיים מאז נפטר יוסטה בלייר, ובנוף החקלאי אין לו תחליף. דרכו המיוחדת חסרה, והמאבקים חסרי מוטיבציה בלעדיו. איש צנוע אבל עקשן, האמת שלו בראש מעייניו, ואחרי האמת שלו הלך עד הסוף, בלי לנסות לרצות אף אחד.
יכולת החשיבה שלו הייתה בראייה לרחוק, ורבים מהדברים שחזה מתממשים.
החקלאות והחקלאים חסרים אותו. הבין כי שלום עושים עם אויבים, ולכן ניהל דיונים גם עם אלה שאיתם איננו מסכימים, תמיד ישירות וללא קיצורי דרך.

אחד הדברים שהנחו אותו היה איחוד החקלאים על ענפיהם השונים, וכך חיבר את כל הארגונים והתנועות להתאחדות חקלאים אחת, כדי שיפעלו עד כמה שאפשר בהסכמה, כי הבין שבזה יהיה טמון כוחנו.
חברי יוסטה, הסבלנות והאהבה ששילב בפעילותו אין להם תחליף. כל כך חסרים לנו חוכמתו, מלותיו החותכות, שתיקתו הרועמת.
כמי שהיה אתו לאורך כל השנים, משנת 1970 ועד לכתו מאיתנו, אני חסר אותך מאוד אישית, איש אמיץ בשדה הקרב כמו בפעילות האזרחית.

יוסטה היה מותג יחיד ומיוחד.
חברי לדרך חסר לי עד מאוד.
יהיה זכרו ברוך.
מאיר יפרח