יוסטה, האיש שחזה, גיבש וקבע את ההסכם להסדרת המים לחקלאות לטווח ארוך

קרש הצלה אסטרטגי להבטחת קיומה של חקלאות ישראל, בפריסתה הנוכחית, לטווח הארוך

בשל ההחמרה במצב משק המים במדינה בעשור האחרון, פעלו ממשלות ישראל להקטנת צריכת המים של החקלאות. פעולה זו נעשתה בנחישות בשני אופנים: קיצוץ מכסות המים לחקלאות בשיעורים של 65%-35% והעלאה מתמדת ועקבית של תעריפי המים לחקלאות. המאבק השנתי למניעת ייקור המים לחקלאות, שאיים על המשך קיומה, היה לחם חוקו השנתי של הלובי החקלאי. מידת ההצלחה או הכישלון, במאבק מול האוצר למניעת התייקרות המים, נמדדה בהתאם לכוחו הפוליטי וליכולתו הנקודתית של הלובי החקלאי באותה שנה.

בייאושו של האוצר מתוצאות המאבק המתמיד על המים, הוא יזם לפני כחמש שנים מהלך אסטרטגי של הפרטת משק המים. עיקרו: ביטול סמכויות שרי הממשלה לעניין ניהול משק המים, הקמת רשות מים ממלכתית עצמאית, שתנהל את משק המים על בסיס כלכלי של "משק סגור", המכלכל את עצמו עצמאית, ללא תמיכה והתערבות ממשלה. משרד האוצר, בדברי ההסבר להצעה, הציג את משנתו בכך ש"החקלאות תשלם את המחיר השולי של ייצור המים-עלות ההתפלה".

אודה ולא אבוש, ראיתי במהלך אסטרטגי זה איום מוחשי על המשך קיומה של חקלאות ישראל בפריסתה הנוכחית. החקלאות לא תוכל לשלם את המחיר, והתוצאה תהיה הפסקת הגידולים החקלאיים בחלק ניכר מהקרקע החקלאית, במיוחד ביישובי הפריפריה. עשיתי כל שביכולתי כדי למנוע את הקמת רשות המים בדיונים רבים בנציבות המים, במשרד האוצר ובממשלה – אך לא הצלחתי למנוע את הפרטת משק המים ואת הקמת רשות המים המאיימת על המשך קיומה של החקלאות בישראל, שהפכו לעובדה מוגמרת.

מי שהציל את המצב העגום… היה יוסטה.

יוסטה, בחושים המיוחדים שלו, גילה והבין כי "אם אין בכוחנו להילחם בהם (באוצר), נצטרף אליהם" בשיתוף-פעולה לגיבוש הסדר, שיאזן בין רצונות הצדדים.

בהחלטה זו נדרש יוסטה לרמה גבוהה של אומץ ולאחריות אישית כבדה ביותר. לראשונה, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל "שוחה נגד הזרם", פועל לכאורה "נגד" האינטרס המובהק של ציבור החקלאים.

לראשונה חקלאי ישראל מודיעים כי הם מסכימים לשלם את "מחיר היעד" – מחיר עלות הפקת המים לחקלאות, אך זאת בתנאי שההתייקרות לכיוון מחיר היעד תיעשה במתווה מדורג ארוך טווח, וכל התמורות מייקור המים, כ-420 מיליון ש"ח, יוחזרו לחקלאים למימון השקעות בייעול ובחיסכון במים, כדי שיוכלו לעמוד בהתייקרויות הצפויות על-פי ההסכם.

כך, בשבועות רבים של ימי משא ומתן מתישים, בהם שם יוסטה את כל יוקרתו האישית וניסיונו החקלאי, המקצועי והציבורי על שולחן הדיונים, הוא הצליח ליצור אווירת דיון עניינית בתקשורת בין-אישית ובאמינות מרבית, והתוצאה: הסכם היסטורי. לראשונה נחתם הסכם ארוך-טווח בין משרדי הממשלה, האוצר והחקלאות, רשות המים והתאחדות חקלאי ישראל, המסדיר את תעריפי המים לחקלאות והשומר על האינטרסים הבסיסיים של החקלאות במשק המים לטווח ארוך.

לא עוד כיפופי ידיים מקריים, "פעם מנצחים ופעם נכשלים", אלא הסכם ארוך-טווח שנקבע בהחלטת הממשלה ואושר על-ידי הכנסת – הסכם חקוק בסלע ההיסטוריה של החקלאות וההתיישבות בארץ ישראל.

 ההסכם יצר אופק תכנוני ארוך-טווח ונתן שקט נפשי לחקלאי ישראל בכל הקשור לתעריפי המים לחקלאות וליכולת ההישרדות של חקלאי ישראל מול תעריפי המים לחקלאות.

בכך, ושלא על דרך המליצה, הציל יוסטה את חקלאות ישראל והבטיח את המשך קיומה בגודלה הטבעי ובפריסתה הנוכחית בכל חלקי הארץ, לטווח ארוך.

במבחן הזמן ההסכם הוכיח את עצמו. רשות המים הוקמה, הממשלה הורידה מעצמה את האחריות למשק המים, משק המים מתנהג כמשק במעגל סגור, כל ההוצאות וההשקעות של משק המים, כולל מפעלי ההתפלה, ממומנים מייקור תעריפי המים למגזרים השונים. מחירי המים למגזרים האחרים האמירו, הוכפלו, לעיתים אף שולשו. בכל הנוגע לחקלאות, ההסכם יצר יציבות. כל הצדדים מקפידים לפעול בהתאם להסכם, ללא כל חריגה והפתעות. לפחות בכל הנוגע לתעריפי המים, הכול ברור, ידוע מראש בהתאם להסכם ולא נתון למצבי רוח משתנים.

זהו יוסטה, כוח של אדם אחד הנתמך ברחל, העזר המקצועית שכנגדו, אמיץ, רץ למרחקים ארוכים, לא פעם אף כנגד הרוח, נחוש בדעתו, בחינניות, באורך רוח, בקור רוח ובתקשורת בין אישית טובה, משיג את המטרה.

אזכור אותך לעד כיוסטה שחזה, גיבש, ניסח וחתם על ההסכם, ובכך בנה קרש הצלה אסטרטגי להמשך קיומה של חקלאות מפוארת בארץ ישראל.

יוסי ישי

משנה למנכ"ל משרד החקלאות