הקדנציה שהוחמצה
עם כניסתו של אורי אריאל לתפקיד שר החקלאות, הייתה תקווה גדולה שקם שומר לחקלאות, איש קיבוץ והתיישבות, ציוני ופעיל שטח ותיק. שמחנו, כי לאחר תקופת המנכ"ל הקודם, רמי כהן, נכנס המשרד לטלטלה, החקלאים נשארו ללא כתובת, והאוצר חבט בכל הכוח ובכל הנושאים, מים, עובדים, מחקר ופיתוח, השקעות, והכול השתבש.
ואז מסתבר שנפלנו מהפח אל הפחת. קיבלנו במשרד החקלאות מנכ"ל חדש, שלמה בן אליהו, מי שאין לו נגיעה כלשהי לתחום, חבר בפורום קוהלת, ששיתף פעולה עם האוצר והוביל מהלכים מנוגדים לחקלאות ולחקלאים תוך פגיעה קשה בהם, והחלה "חגיגת נזקים" בנושאים מאוד משמעותיים:
- פתיחת יבוא פרוע באופן מופקר;
- ביטול התוכניות לשוק סיטוני חדש;
- צמצומים במנהלת ההשקעות;
- תוכניות סרק להבטחת הכנסה;
- תוכנית הזויה להעברת מרכז וולקני לצפון;
- כוונה להחכיר מיליון דונם בנגב לסינים;
- המשרד לקח על עצמו את נושא יוקר המחיה ופער התיווך והפקיר את החקלאים על לא עוול בכפם.
אולי הדברים שנעשו או ניסו לעשות נחשבו מהפך עבורם, אבל למזלנו בחיים יש תהליכים ולא מחטפים, ולכן חלק ניכר מהנושאים הצלחנו לבלום או לצמצם או שנפלו מאליהם.
מה כן עשו טוב:
- הורדת מס מעסיקים, שהיווה נטל גדול מאוד וקשה על החקלאים;
- הוזלת המים השפירים;
- הוצאת חלק מענף הפירות ממועצת הצמחים;
- שמירה על מועצת הצמחים;
- תמיכה בשוקי איכרים באזורים השונים, שחלקם כבר הוקמו בפועל, לעידוד השיווק.
אוזן קשבת, הבנה וסימפטיה מצאנו תמיד אצל השר אורי אריאל, גם אם לא יכול היה לסייע. הוא פעל ללא טינה אישית וקיבל את הביקורת שלנו בהבנה רבה, למרות חילוקי הדיעות. נאחל לו הצלחה בהמשך דרכו.
מאיר יפרח
