החקלאים פרה חולבת
מול שאר מדינות העולם, הסבסוד לחקלאים בישראל הוא על הנייר בלבד. במדינות אחרות בעולם, אפילו הנחשלות שבהן, מבינים שאם מסבסדים ומפתחים את החקלאות והחקלאים, בחשבון פשוט זה רווחי למדינה. מדוע? כי על גב החקלאים בפירמידה מתפרנסים הרבה גופים במשק, כי אין נושא שהחקלאות לא נושקת בו. נתחיל במים, עובדים זרים, תשומות חקלאיות, מפעלי תעשייה, חברות בנייה, חומרי הדברה, כלים חקלאיים, הובלה בים, באוויר וביבשה, וכמובן עורכי דין, מנהלי חשבונות, רואי חשבון, יועצי מס, יועצי שיווק, ועוד הרשימה ארוכה.
כשמביטים היטב, רואים איך לאט לאט המדינה מתחילה לשאוב את הכספים שבהם היא כביכול מסבסדת אותנו. זה מתחיל בעלייה במחירי המים, ללא סיבה מוצדקת, ממשיך בהטלת מיסים, אגרות וקנסות במיליוני שקלים, והכל מוצא דרכו ישירות לקופת האוצר. נכון, יש להם מנטרה ש"בסוף זה חוזר אלינו", אבל אנחנו יודעים שאלה הבלים. אם נרצה כספים לעצמנו, נממן בעצמנו. גם העסקת 1,200 עובדים במשרד החקלאות, שרבים מהם מיותרים, היא על חשבוננו, כי התקציב לא גדל, הוצאות המשרד הולכות וגדלות, וכסף לפעילות חקלאית אין. רק לאחרונה למדנו על אגרות יצוא הנגבות מהחקלאים בסך של 20 מיליון שקלים, ובאוצר עוד לא אמרו את המלה האחרונה. גם מענקי ההשקעות מופנים יותר ויותר לנושאים מעין חקלאיים, משמע חוסכים בתקציבים אחרים על חשבוננו, כמו בתקציב הביטחון, בתקציב התמת וכמובן בתקציב האוצר.
הדרישות הגוברות לאיכות יוצרות הוצאות חדשות, מאין בדיוק יביאו החקלאים כספים לכל אלה? להזכירכם, גם הדרכה רצו שנשלם מכיסנו…
נראה לי שהחקלאים גדולים על המדינה הזו. מייצרים עבור התושבים 2 מיליוני טונות, לתעשיה, לשוק המקומי וליצוא, מייצרים אלפי מקומות עבודה בשווקים הסיטוניים, ברשתות השיווק, במפעלי תעשייה, וכל זאת לעתים קרובות באזורים מוכי אבטלה. עוד לא ציינו את תפקידנו הלאומי בשמירת הקרקעות, בריאות הירוקות, בפיזור האוכלוסייה. לא מפרגנים לנו על השימוש בקרקעות, אז שיבואו לגור באזורי הפריפריה, אנחנו מוכנים לקלוט אותם בחקלאות ולחלוק איתם את עושרנו…
הגב שלנו כואב מלשאת את הפירמידה, אבל לא נישבר. הפקידים הקטנים אולי שולטים, אבל הארץ גדולה עליהם.
