אין ספק, מאבק העובדים הזרים הוא מהמאבקים הקשים בהם נאבקת החקלאות, וזה לא מהיום. המאבק חוצה ענפים ואזורים, כאשר לכולם אותה בעיה.
יצאנו לפעולת מחאה והוכחנו את כוחנו.
אני מודה לחבריי החקלאים על העמידה הנחושה בהפסקת השיווק ובהפגנות בצמתים. אנחנו עתה בניסיון להידברות, רגלינו על הקרקע, מכירים את המציאות, לא קונים הבטחות בזול, לא ניתן שיעבדו עלינו, אבל את המהלך יש למצות.
זו הההזדמנות לומר תודה לחברינו הסיטונאים, משווקי הירקות והפירות, על עמידתם הנחרצת לצדנו במאבק להשלמת מספר העובדים הזרים הנדרשים בחקלאות בישראל. אנשי השווקים הסיטוניים, ובראשם שוק צריפין, שבו והוכיחו, בשעת מבחן, כי הם שותפי אמת לחקלאים המשווקים באמצעותם, הראויים לכל שבח.
תודה שלוחה גם לחברינו הסוורים בנמלים, ששבו והוכיחו בשעת מבחן את ערכי הסולידריות, את עמידתם הנחרצת לצד החקלאים המייצאים באמצעותם, בזמן שקובעי המדיניות שקלו לבטל את מאבקנו באמצעות יבוא תוצרת חקלאית מתחרה מחו"ל.
לצערנו, זוהי שעת חשבון עם רשתות השיווק. בשיחות מוקדמות גילו אנשי הרשתות רצון טוב לשתף עמנו פעולה, אך בפועל, בשעת מבחן, הפרעתם למאבק הייתה גדולה, והם יצאו נגדנו במשיכת תוצרת בלתי אחראית למילוי המדפים במהלך ימי השביתה, מהלך לא חברי, לא נאות, ואין צורך לציין את הנזק שגרם. על זה יש רק להצטער. אפילו הצרכנים גילו התנהגות אחראית יותר. נקווה שלהבא יהיה בינינו שיתוף פעולה פורה יותר ומוצלח יותר.
המאבק לא הסתיים. אם הממשלה לא תנקוט בצעדי אמת לתיקון המצב, נחדש את צעדי המחאה. אם נמשיך להיות מאוחדים – נצליח, כי עבורנו מאבק זה הוא בבחינת להיות או לא להיות, ואנחנו נהיה כאן כי אין לנו ארץ אחרת.
מאיר יפרח
