מי האמין שזה יקרה. ספינת הדגל של היצוא הישראלי שקעה עם האוניות שנבנו עבורה, והיתרונות של גוף גדול ומוביל הפכו לחסרונות ולנטל.
הכתובת הייתה על הקיר, ולכן היה זה רק עניין של זמן.
השינוי ביצוא מישראל החל במתן אישורי יצוא לכל חקלאי או יזם והמשיך בעידן התקשורת וההתקשרות הקלה בכל אמצעי חדשני ומשוכלל, בסגנון חדש של יצוא מזדמן באמצעות מכולה המגיעה לשער המשק ותשלום מזומן, סגנון חדש שנחנך בעיקר עם פתיחת השוק למזרח אירופה ובעיקר לרוסיה. היצוא הפך כביכול לפעולה קלה מאין כמוה, כמעט ברמה של משלוח תוצרת לשוק המקומי. התחרות בשוקי היצוא הפכה קשה ולעתים פרועה, שערי המטבעות לא הקלו על היצואנים. לכן, כשהריחו קשיים באגרקסקו, בריחת המגדלים הייתה רק עניין של זמן, והזמן הגיע בעיתוי של סוף העונה והתארגנות לעונה הבאה. לא אצל כולם זה היה בזמן, יש מגדלים שמשווקים כל השנה ונתפסו עם סכום של 50 מיליון יורו, בעיקר מגדלי תבלינים ומגדלים העובדים מול של כרמל ישראל בשוק המקומי.
אין מקום לשמחה לאיד, גם לא מצד המתחרים, כי המשבר הוא של כולם ומדליק אור אדום לכל היצואנים. הקלות של היצוא משכיחה אצל רבים את הסיכונים הרבים, וחבל.
כאשר התגלה הבור הגדל של 530 מיליון יורו, הבנו שסוף חברת אגרקסקו הגיע, סוף גם לסגנון הניהול שלה, כחברה שאסור לה להרוויח ואשר לא השאירה כל הון שהוא, שבעצם חולק כולו למגדלים.
כבר בשנה האחרונה היו סימנים ראשונים. חסר לחברה שיווק בהיקף של 40,000 משטחים, הקיבוצים ברחו מהחברה בעיקר ביצוא האבוקדו, יותר ויותר מגדלים איימו במשך כל השנה ודרשו השלמת מחיר כמו לחברים שלהן, שהביאו תמורה גבוהה יותר מאגרקסקו.
החברה כבדה מדי לתגובות מהירות למצבי מצוקה מעין אלה. שכירות לאוניות צריך לשלם, משכורות ל-540 עובדים זו הוצאה כבדה, החזקת הסניפים הפכה למותרות מיותרים, במיוחד בעידן התקשורתי של היום. דפוס העבודה הישן של החברה היה בעוכריה.
המפה לא נקראה בזמן, תוך התאמת ההוצאות להכנסות, בהתאם לפעילות הריאלית ולמחזור הכספי, וכך עם שחיטת הרבה פרות קדושות, הגיע הזמן גם לשחיטת פרה קדושה זו.
אין אפשרות נראית לעין לברוח מגורל זה, לאור התוצאות העסקיות. בסופו של יום, המגדלים הם שקבעו את גורלה עם נטישת ענפים רבים משיווק באמצעות אגרקסקו.
אין להאשים איש במדינה חופשית, בה כל אחד עושה את החשבון הפרטי שלו, אך יחד עם זה, השמים לא נפלו. צריך להתארגן במהירות למציאות החדשה, למצוא ערוץ או ערוצים ליצוא חלופי ובטוח. יש מספיק חלופות, כך שכל מגדל יוכל לבחור את הטוב ביותר עבורו. אני לא מאמין בהתארגנויות "ספונטניות" של מגדלים לפתוח חברות, בהן בסופו של יום מישהו מסתובב כביכול עם פנקס צ'קים פתוח, אבל את החשבון לבסוף משלם החקלאי. ראו, הוזהרתם.
מאיר יפרח
