קל לעתים להשתמש באופציה של יבוא תוצרת חקלאית, אבל לצערי, אין מספיק הבנה, בוודאי שלא בקרב נערי האוצר, להשלכות של צעד כזה. אם נדרש יבוא, הוא צריך להיות חכם ומלווה בשמירת האינטרסים של המדינה מבחינת ביטחון המזון וההוזלה לצרכן. שני שיקולים אלה אינם נלקלחים בחשבון בכל מקרה של יבוא, ורק האיום על החקלאי הולך ומחריף.
לאחרונה המדובר ביבוא שום ובצל. אין המדובר במוצרים שבחודשים מסוימים אינם נמצאים בשוק ושלא ניתן לגדלם, כיוון שהחקלאים למדו לאסום ולקרר את השום והבצל במחיר סביר ובאיכות מעולה. אולם, מרגע שהציבו שיעור מכס לא אפקטיבי בבצל בשיעור של 1 ש"ח לק"ג ובשום בשיעור של 7 ש"ח לק"ג, מצב זה מעורר את תיאבונן של רשתות השיווק והסוחרים לייבאם, ובכך להשבית את כל מערכת המסחר בשני הגידולים הללו. גם המדינה יוצאת מורווחת במיליוני שקלים מהתשלום עבור המכס, ובאותה הזדמנות עושה קופה על חשבון "הגנת החקלאים".
אסור לשכוח, יש אזורים וחקלאים שבנויים על המוצרים הללו ומייצרים גם בעודף, שהרי אלה גידולים ללא מכסות, ויבוא מתחרה יביא לידי כך שלתוצרת המגדלים בישראל לא יהיה דורש.
בשיחות שקיימתי ושאמשיך לקיים עם הרשתות, יש הבנה לנושא, תוך שאיפה לבנות קבוצת מגדלים שתספק להם תוצרת שום ובצל באופן רצוף ובהסכמים על מחיר, מתוך כוונה להקטין את היבוא ואף לבטלו.
האחריות היא בראש ובראשונה על משרד החקלאות, שיפנים, יבין ויפעל לטובת ביטחון המזון של הציבור ולטובת שמירתה של החקלאות לחקלאים, תוך קביעת מכסים אפקטיבית לכל הצדדים. כל מדינה שומרת על אזרחיה וחקלאיה, אבל פה הרי אין דין ואין דיין. בסך-הכול כמה אנחנו באוכלוסייה? מה השפעתנו?
הבעיה היא שאין לנו ארץ אחרת, כאן נישאר וגם נשרוד. יהיה קשה, אבל אולי זה יעבור. נחכה לימים שבהם אפשר יהיה גם לייבא פקידים שפויים יותר…
מאיר יפרח
