מבוא
כיום אנו בתקופה האחרונה של המשתלה, תקופת הגמילה וההקשיה. נעיצת הבנות תסתיים בקרוב (חודש ממועד העקירה), ויש לנקות עלים יבשים או גדולים מאוד מסביב לאימהות ושתילי הבת הראשונים, על-מנת לשפר את האוורור ולהחדיר כמות גדולה יותר של אור כדי למנוע את ההדבקה במחלות אוהדות לחות, כגון אנתרקנוז, קרוב לצמחי האם.
במשתלה
טיפול בשתילים
הוצאת השתילים תיעשה רק כאשר הקרקע לחה, על-מנת להקל על הוצאת שתילים שלמים, אך אם הלחות אינה מספיקה, משקים השקיית הרטבה יום לפני ההוצאה. מנתקים את השתילים בעזרת קלשון חפירה או עקרן הרתום לטרקטור, מנערים ואוגדים אותם לתוך ארגז מרופד בבד יוטה ומעבירים למקום מוצל למיון/לקירור.
מיון השתילים: שתיל טוב הוא שתיל שקוטרו גדול מ-8 מ"מ ובעל יותר מארבעה עלים שלמים ושורשים "לבנים". שתילים קטנים, גם אם נקלטים טוב, לא יפרחו בזמן. גם שתילים עבים לא יישתלו מאותה סיבה. יש לקצר שורשים לאורך של 12-10 ס"מ, על-מנת למנוע קיפולים בזמן השתילה וכדי לעודד פריצת שורשים חדשים. יש לפסול שתילים שבורים או אכולים על-ידי מזיקים או נגועים במחלות נוף ו/או נמטודות.
בשדה המניב
ערוגות: שותלים על גבי ערוגות בגובה 30-20 ס"מ וברוחב נטו 110 ס"מ ושביל ברוחב 55 ס"מ. על כל ערוגה שותלים ארבע שורות צמחים במרווח של 25 ס"מ בין השורות ו-30 ס"מ בין הצמחים בשורה. בשיטה זו נדרשים 9,000 צמחים לדונם. בשיטת הערוגות, שמתאימה למנהרות גבוהות או לחממות ואינה מתאימה למנהרות נמוכות, המידות הן 80 ס"מ ממרכז למרכז ערוגה, גב ערוגה נטו 30 ס"מ ובצורת טרפז, שבסיסו ברווח 50 ס"מ ושביל בצורת טרפז הפוך שבסיסו 30 ס"מ והצלע העליונה 50 ס"מ. כל ערוגה משמשת לשתילת שתי שורות, כאשר המרווח בין השורות כ-15 ס"מ ו-25 ס"מ בין הצמחים בתוך השורה. העומד בשיטה זו מגיע לכ-12 אלף צמחים לדונם. בשיטה זו יש ריכוז יבול מוקדם ושיפור מבחינת האור ואיכות הפרי.
טבילת השתילים: יש לטבול שתילים לפני שתילתם בתמיסת אוקטב או מיראז', למניעת אנתרקנוז. ריכוז התמיסה יהיה 0.1% עד 0.2% (1 גרם עד 2 גרמים לכל ליטר מים). משך הטבילה 5-1 דקות. כל חלקי השתיל חייבים להתכסות בתמיסה במהלך הטבילה (טעות לחשוב שטבילת שורשים בלבד או עלים בלבד תגן מפני אנתרקנוז). הטבילה באוקטאב/מיראז' עלולה לעכב את התפתחות השורשים והניצנים, לכן יש להימנע מטבילה ממושכת או מטבילה לפני אחסון שתילים בקירור (במידה שהמגדל התנסה בטבילה טרום קירור ולא נתקל בבעיות, אזי הדבר לשיקולו). הטיפול הטוב ביותר יהיה טבילה מיד לפני השתילה. כדאי להתייעץ עם מדריכי הגנת הצומח בנושא זה ולתאם את מהלכי הטיפול בחומרי הדברה עם פקחי ביו-בי, בהתאם לרשימת חומרי ההדברה המותרים לשימוש, כמפורט בחוזה עם היצואנים ובהנחיות על תווית התכשיר.
כאשר ישנו חשד לנגיעות במקרופומינה, ניתן לטבול שתילים מיד לפני השתילה בשלמותם, למשך 5-1 דקות, בתמיסת בווסטין או דלסן 1 גרם/ליטר. יש לבדוק אם ניתן לשלב את התכשירים נגד אנתרקנוז ומקרופומינה באותו מכל טבילה.
יש לשתול יותר מזן אחד ולדרג את מועדי השתילה: כדי לווסת את הקטיף ולשמור על רציפות הספקה לשוק המקומי וליצוא. מומלץ לדרג את מועדי השתילה של כל זן למשך 7-5 ימים. כמו-כן, מומלץ לכלול 3-2 זנים ממגוון הזנים המוקדמים והאפילים במשק, במטרה לסגור פערים ולהתגבר על גליות של אחד הזנים. בשנתיים האחרונות ראינו שנגרם מחסור בפרי לשיווק בינואר ובפברואר, כאשר הייתה הקדמה בגל הראשון ורובו התרכז במהלך נובמבר ודצמבר. למועדי שתילה מוקדמים יכולה להיות השפעה כזו, בנוסף להשפעת קור ועננות במרכז החורף.
אחסון שתילים: מומלץ לשתול שתילים טריים סמוך מאוד למועד עקירתם מהמשתלה. בכך מגדילים את סיכויי הקליטה בשדה המניב ומונעים סבל ועקות לשתילים לאחר הוצאתם מהמשתלה. במידה שישנו צורך באחסון, לוויסות העבודה בשתילה יחסית לעקירה, ניתן לשמור שתילים בקירור למשך מספר מועט של ימים, בטמפרטורה של 8-6 מ"צ. יש לדאוג ללחות מתמדת של השתילים במהלך הקירור, למניעת כמישה. טרם שתילתם, יש להעבירם למקום מוצלל ומוגן מרוחות, כדי "להפשירם", להתאים את חומם לחום הסביבה בשלבים, למניעת נזק לעלים ולשורשים בצורת כמישה והחמה.
השתילה: מומלץ לשתול בשעות אחר-הצהרים הקרירות, על-מנת לשפר את קליטת השתילים. יש להקפיד ולשתול לעומק מתאים, להקפיד שצוואר השורש יהיה מכוסה ומהודק היטב והניצן יבלוט מעל הקרקע, השורשים ישרים ומהודקים בצורה טובה לקרקע. בסיום השתילה משקים בהמטרה במנה של 15 מ"ק/ד'. מומלץ לשתול בקרקע במבנים, כאשר גג המבנה ללא כיסוי פלסטיק. במקרה שרוצים לשתול כאשר המבנה מכוסה בפלסטיק (לא רצוי), אזי מומלץ לדחות את מועד השתילה בשבוע ימים מאוחר מהמועדים המפורטים לעיל לכל זן. דחייה זו תקפה גם כאשר משתמשים בשתילי גוש מושרשים, כיוון שקליטתם מהירה יותר ולכאורה מהווה "הקדמה מסוימת". כאשר משתמשים בשתילי גוש, ניתן לשתול לתוך חיפוי קרקע שנפרס מראש בצבע כסף/חום או כסף/שחור. בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם מדריכי שה"מ באזור, לקביעת מועדי השתילה המתאימים.
השקיה בתקופת השתילה: במטרה להמעיט בהשקיות על-ידי מתזים (להקטנת הסיכוי למחלות נבילה) ולעבור בהקדם להשקיה בטפטוף (10 ימים לאחר השתילה במקביל להמטרות לעתים רחוקות יותר), מומלץ לפרוס את שלוחות הטפטוף על פני הערוגה או לטמון אותן במהלך בניית הערוגה. להלן פירוט תוכנית ההשקיה בתקופת השתילה, מחולקת למספר תקופות:
טרום שתילה: להצלחת הקליטה יש לשתול בקרקע לחה או רוויה במים, להקטנת עקת השתילה. הרוויית הקרקע של הערוגה תושג על-ידי מתן מנה של 25 מ"ק/לדונם, לילה לפני השתילה.
בגמר השתילה ולא יאוחר משעה לאחר סיומה, יש להפעיל משטר ערפול (הפעלות קצרות של המתזים, לשמירת חיוניות העלווה) במשך 15 דקות והפסקה של 15 דקות נוספות. תוכנית זו תימשך עד השקיעה.
בלילה של יום השתילה יש לתת מנת מים נוספת של 25 מ"ק/דונם, להידוק הקרקע מסביב לשתילים ולשיפור המגע בין הקרקע ובין השורשים.
3-1 ימים משתילה מפעילים מחזורי ערפול בתוכנית של 15 דקות והפסקות של 30 דקות, משעה 9:00 בבוקר ועד ההתקררות לקראת ערב. יש לקרב בין השקיות אם העלים מאבדים את זקיפותם.
7-4 ימים משתילה מפעילים ערפול של 15 דקות והפסקות של 60-45 דקות. בתקופה זו יש לעקוב אחר מצב הטורגור בעלים (זקיפות), וניתן לרווח בין ההפעלות כאשר העלים נשארים זקופים. כעבור 7-5 ימים משתילה ניתן לראות פריצת שורשים מבסיס הכתר ומהשורשים הראשיים. שורשים אלו מהווים סימן חיובי להצלחת השתילים והקליטה. כמו-כן, זהו סימן לצורך בשימוש במערכת הטפטוף להשקיה ולדישון.
15-7 ימים משתילה משקים בטפטוף במנות של 10-5 מ"ק/דונם מדי יומיים, ובמקביל מגדילים את המרווחים בין הפעלות הערפול לכדי הפעלה אחת או שתיים ביום, בכמות של 5-2 מ"ק כל אחת. תוכנית זו תימשך עד הופעת עלים חדשים מניצן השתיל והתפתחות שורשים פעילים באורך 10-5 ס"מ.
30-15 ימים משתילה, ניתן לראות התבססות טובה של השתילים, ולכן ניתן להתחיל במשטר השקיה שיביא להעמקת השורשים על-ידי מתן המטרה מדי 5-3 ימים, במנות של 15-10 מ"ק/דונם. כל זאת בנוסף להשקיה בטפטוף בימים שבהם מבצעים ריסוס בתכשירי הדברה ולא ממטירים. משקים בטפטוף כ- 15-10 מ"ק/דונם, כאשר השקיות אלו ישמשו גם ליישום הדשנים. סיום השימוש במערכת ההמטרה יהיה עם התקנת חיפוי הקרקע כחודש לאחר השתילה.
זנים
התפלגות הזנים הנפוצים במשקים היא יעל (329) – 10%, תמר (328) – 10%, הדס (543) – 30%, אורלי – 30%, יובל – 10%, מלאך, תמיר, פסטיבל, חירות ושאר החדשים ביחד – כ-10%.
הזן |
מועד שתילה |
תחילת ניבה |
צבע |
מוצקות (*) |
טעם (**) |
רגישות לקמחון (***) |
רגישות לאנתרקנוז (***) |
הערות |
הדס 543) |
10-15/9 |
20-25/11 |
אדום |
4-3 |
3-2 |
3-2 |
5-4 |
נוף חלש יחסית, רגישלאתרקנוז. |
יובל |
15-20/9 |
10-20/11 |
אדום |
3-2 |
4 |
4 |
2-1 |
בכיר , לא מתעוות, בלעדי לאגרקסקו, פרי בינוני קטן |
תמיר (73) |
15-20/9 |
15-25/11 |
אדום |
4-3 |
4 |
2-1 |
2-1 |
מתאים גם למבנים, רגיש לשינויי צבע, צמח קל קליטה |
תמר (328) |
18-25/9 |
15-20/11 |
אדום |
2.5-2.0 |
4 |
4 |
2-1 |
רגיש לעיוותים בעונה הקרה |
אורלי (6005) |
15-25/9 |
15-25/11 |
אדום |
4-3 |
4 |
3-2 |
2-1 |
בכיר, לא מתעוות, בלעדי לאגרקסקו, פרי בינוני |
חרות |
15-25/9 |
10-20/11 |
אדום עמוק |
2 |
4-3 |
3-2 |
0 |
סביל לאנתרקנוז, קצה ירוק בגל שני |
פסטיבל |
20-30/9 |
1/12-20/11 |
אדום עמוק |
4.5-4.0 |
3 |
2-1 |
3-2 |
מתאים לגידול בחממות, רגיש לבוטריטיס, פרי בינוני קטן |
מלאך (156) |
25-28/9 |
1/12-25/11 |
אדום עמוק |
4 |
5-4 |
3-2 |
5-4 |
הטעים ביותר, רגיש למחלות, כתפיים לבנות |
יעל (329) |
5/10-28/9 |
5/12-25/11 |
אדום חזק |
4 |
2 |
3-2 |
4-3 |
מניב יבול גבוה, האפיל בין הבכירים |
ונטר דון 7177 |
10-25/9 |
10-25/11 |
אדום |
3-2 |
3 |
4 |
2-1 |
פרי ראשון בכל גל מעוות, זן שמניב יבול מרוכז מוקדם, צמח חלש ודורש דישון מוגבר |
* מוצקות: מוצק מאוד – 5 , רך לגמרי – 1 (סולם של 5 דרגות)
** טעם לפי סולם של 5 דרגות: 1 – תפל, 5 – טעם מעולה
*** רגישות למחלות: 1 – רגישות נמוכה ביותר, 5 – רגישות גבוהה מאד
מאחלים שנה טובה ועונה מוצלחת
נביל גנאים – רפרנט ארצי לתות-שדה
מוחמד יוסף אבו טועמה – מדריך לגידול ירקות, מחוז גליל גולן