מאת גדי צפריר, מדריך ארצי לגידולי עלים וכרוביים, ינואר 2004

גידול הכרוב כולל בעיקר את מיני הכרוב הלבן (או הירוק), הכרוב האדום (או הסגול), כרוב סיני ומעט מאד כרוב ניצנים. הכרוב הלבן מתאפיין בצורות שונות, כמו כדורי עגול, המועדף בשוק בטרי, פחוס, המועדף לעיבוד תעשייתי, וחצי פחוס.
מקורם של כל זני הכרוב השונים, הגדלים בישראל, בטיפוח בחו"ל, והם מיובאים לכאן מדי שנה. עובדה זו מהווה מקור לא אכזב לבעיות פיטוסניטריות, בשל העובדה שחלק מהזרעים נושאים עמם גורמי מחלה, כגון חלפת (Alternaria), שחור גידים (Xantomonas campestris) וארוויניה (Erwinia ).

על-פי הערכה, היקף שטחי הגידול של הכרוב בישראל מגיע לכ25,000- דונם, רובו ככולו כרוב לבן. כרוב סיני משווק בכמויות קטנות לשוק המקומי ובכמויות לא גדולות ליצוא, הן לצריכה טרייה והן לעיבוד תעשייתי. צריכת כרוב ניצנים נמוכה ביותר, אך קיימת מגמה של רשתות השיווק להגדילה, מה גם שעיבוד תעשייתי של תוצרת זו להקפאה פסק לחלוטין.

לגידול כרוביים בכלל וכרוב בפרט נודעת השפעה חיובית הן מהבחינה האגרונומית והן מהבחינה הבריאותית. ידוע כי שאריות צמחיות של גידולי הכרוביים מדכאות ואף מונעות התפתחות מחלות שוכנות קרקע והתפתחות נמטודות על שורשי הגידולים העוקבים, המגודלים לאחר הכרוב או הכרוביים.
בתקופה שבה אפשרויות חיטוי הקרקע הולכות ומצטמצמות, ובמקביל מתייקרות מאד, ולאור החשיבות האקולוגית של הימנעות משימוש בכימיקלים בעלי השפעה דרסטית, יש לעובדה זו חשיבות ניכרת. מעבר לכך, בשנים האחרונות עלתה חשיבותם של הכרוביים ובהם הכרוב כמונעי התפתחות מחלות סרטניות, מה שעשוי להגביר את צריכתם לעתיד לבוא.

עונות הגידול הטבעיות של כרוב הינן סתיו, חורף ואביב, בעוד שהקיץ הוא מועד שמחוץ לעונה. עם זאת, רגישות הכרוב לגידול בקיץ נמוכה מזו של חסה ואף של כרוביים אחרים, בעיקר אלו היוצרים תפרחות, כמו למשל כרובית וברוקולי. הגידול הקיצי של הכרוב מתפתח על-פי-רוב באופן משביע רצון, והבעיה העיקרית הינה פעילות מזיקים ובמיוחד תריפס. פעילות ניכרת של תריפס מחד וקשיים מקצועיים וכלכלים להדבירו מאידך, עלולים לגרום לירידה ניכרת בגודל הקולס ובקוטרו ולהפחתה ביבול, זאת במקביל לפגיעה קשה ביותר באיכות הכרוב, המתבטאת בשריטות וביבלות מכוערות על גבי הקולס, עד כדי אי אפשרות לשווקו כלל.

בכל הכרוביים חשובה מאד ההתאמה העונתית של הזן, אך בכרוב פחות מכולם. לאחידות בכרוב, כמו גם בגידולי עלים וכרוביים אחרים, נודעת השפעה ניכרת, בשל השאיפה למעט באסיפים ולהגיע למצב של אסיף חד-פעמי או כמעט חד-פעמי. הזן המוביל זה שנים אחדות הוא פרוקטור, המגלה חוסר אחידות מסוים בעיקר בשתילות קיץ, בהשוואה לזנים אחרים, כמו לינקס ובבקוט, המגלים אחידות רבה, אך לוקים בשל צורתם החצי פחוסה.

זני הכרוב האדום אפילים בדרך כלל בשבועיים עד 4 שבועות מזני הכרוב הלבן, וגודלם ומשקלם נמוך יותר במידת-מה. מכאן נגזר גם יבול נמוך יותר ועלות גידול גבוהה יותר. לכן, בכדי להצדיק את גידול הזנים האדומים, נחוצה תמורה גבוהה יותר שלא תמיד מתקיימת בפועל. בזנים האדומים קורה, לעתים לא נדירות כלל, שמתפתחים צמחים חריגים כתוצאה מבעיות במהלך ייצור הזרעים. צריכת הכרוב האדום בשוק הישראלי פחותה בהרבה בהשוואה לזני הכרוב הלבן.

כל זני הכרוב של כל הטיפוסים הינם זני מכלוא, ועל כן עלות הזרעים גבוהה למדי. גם בכרוב, גידול בבתי צמיחה ובמנהרות עבירות מכוסים ביריעות פלסטיק, ברשתות ובשילוב שביניהם, הולך ותופס את מקומו כשיטת גידול נוספת לצדו של הגידול המקובל בשדה הפתוח.

הכרוב, בדומה לחסה ובשונה מהמצב בגידול בשטח פתוח, מגיב די חזק לגידול בבתי צמיחה בהתפתחות החמה פנימית, המחייבת מציאת זנים פחות רגישים, המותאמים לתנאי גידול מיוחדים אלו. הגידול בבתי צמיחה ובתי רשת, תוך חסימת חדירת מזיקים שונים, מאפשר הפחתה ניכרת בצורך לרסס בתכשירי הדברה ומאפשר הפחתה ניכרת של שאריות תכשירי הדברה בתוצרת המשווקת. הכרוב, בנגוד לחסה, סובל הרבה פחות מהצללה ומגיב מצוין לתנאים אלו.

יעד השיווק העיקרי של גידול בתנאים אלו היה ונשאר השוק החרדי, שבזכות הגידול בתנאי חסימה פיזית של חרקים, יכול לצרוך גם כרוב בכל ימות השנה.