בסיורנו בגיאורגיה לאחרונה למדנו רבות על החקלאות המקומית, וקשה היה שלא לחוש במקביל גאווה על הישגיו של החקלאי… הישראלי. למה? פשוט מאוד. ממשקים קטנים ובלתי יעילים, באמצעים דלים וללא תמיכות, כמו מצבה של החקלאות הגיאורגית, הפכה החקלאות הישראלית לאור לגויים, למרכז עוצמה חקלאית שנוהרים אליו מכל העולם כדי ללמוד את דרכיה ולהתעדכן. יותר מכך, גם כאשר מנסים כיום להפריע לחקלאים שלנו בדרכים שונות של הכבדה, עדיין החקלאי אינו מוותר, דבק בכל סיכוי חדש, בכל טכנולוגיה חדשה, מתמודד בדרכים המתקדמות ביותר כדי למנוע נזקים ומחלות, לבחור בזנים המתאימים לו ביותר מבין השפע שברשותו ותמיד שואף להתקדם.

החקלאות הגיאורגית בנויה בעיקר על משקים מאוד קטנים, המגדלים בשטח הפתוח המצומצם שלצד בתיהם מגוון של גידולים ללא כל התמחות, בתנאים קשים של אקלים ותשתיות, ללא כל תמיכות, כל חקלאי לנפשו, במגוון דל ביותר של זנים, בטכנולוגיה בסיסית מאוד מיושנת ובאיכות סביבה ירודה. גם השיווק קשה מאוד באמצעי התחבורה הדלים ובצירי התנועה הקשים, ולכן התוצרת נאספת ומשווקת בעיקר לסביבה הקרובה, לשוק אזורי. נתקלנו בשוק אזורי כזה, אליו מגיעים קבלנים שאוספים את התוצרת היומית מהחקלאים ומוכרים אותה לאנשי הסביבה. אין בשווקים מעין אלה גורמי ביניים נוספים, התוצרת לא תמיד יפה, אבל המחירים זולים. לעתים התוצרת נמכרת לקונים ממש מתוך כלי הרכב העמוס, ללא כל מעבר לדוכן.

ביקרנו גם בשוק הסיטוני של גיאורגיה, בעיר הבירה טיבליסי. גם זה אינו שוק סיטוני ברמה שאנחנו מכירים באירופה המפותחת, אלא למעשה האנגר גדול, שרוב התוצרת המגיעה אליו היא מיבוא, כנראה בהזמנות מראש, עם מחיר קבוע מראש, וזה חריג. משאיות ענק אינן פורקות תוצרתן, הן נפתחות למעין מחסן של תוצרת, שנפרקת ונאספת ישירות על-ידי המזמינים. תופעה יפה היא שלצד השוק הסיטוני יש מכירה פתוחה לציבור הרחב.

דרך ארוכה מחכה לחקלאי הגיאורגי, לאחר שנות דיכוי רבות ואובדן הדרבון לחשיבה יצירתית ולהתפתחות. הפתרונות שלהם הם עדיין לטווח הקרוב ופחות מתוך ראייה לטווח הרחוק, אבל מרגישים שיש שינוי באוויר. נקווה שבביקורנו הבא נוכל לראות שהגאווה הגיאורגית של העם המקסים הזה תסייע להם להיפתח לחקלאות המודרנית בעולם ולתפוס את המקום הראוי להם.

מאיר יפרח