מאז האינתיפאדה הראשונה עובדים פלשתיניים כמעט שלא מגיעים לעבוד בחקלאות. ההחלטה להביא עובדים מתאילנד, שיעבדו בחקלאות, מקורה בסגרים התכופים, שלא אפשרו כניסה שוטפת של עובדים, ובסיכון לפיגועים במעסיקים ובתוצרת. השנים הראשונות להעסקת העובדים התאילנדיים היו טובות לכולם, לעובדים ולחקלאים, אבל גם לדבר טוב יש סוף. המדינה החלה להערים קשיים ולדאוג לעובדים יותר מאשר לחקלאים. גם החמדנות של חברות כוח-האדם וגם אנחנו, החקלאים, נתנו יד, וכך נוצר מצב בו המדינה לקחה על עצמה את גיוס העובדים. אולם מה לעשות, המדינה והפקידים לא בנויים לתת שירות מסובך של גיוס עובדים באמצעות IOM, ארגון ההגירה העולמי, והכל הסתבך. רמת העובדים המגיעים היא מתחת לכל ביקורת, חברות כוח האדם כבר לא מרוויחות והשירות גרוע, כמות הברחנים עולה בגלל חוסר במילוי המכסה, משקים נסגרים.
פשוט נמאס לעסוק ולדוש בנושא זה, שהוא כה חיוני לפרנסה, לאחר השקעות כל כך גדולות במימון החקלאות. לי באופן אישי מעיק לחזור ולטפל מול הממסד, ובעיקר נערי האוצר, אשר הורסים כל חלקה טובה. הכל להכביד, מס מעסיקים של 10% הוא גזל, אין מלה מתאימה יותר. אי הצמדה של העובדים למעסיק זו פשוט הפקרות. עלות המגורים לעובד היא עושק החקלאי. איזה עובד מקבל כיום מגורים, חשמל ומים חינם, אורז ב-215 ש"ח לחודש, הלוואי על הישראלים. אם זו לא אטימות, אז מה היא אטימות, מהי רשעות.
אז טוב, הגיע ממסד חדש עם רצון טוב ופשוט, תחת האימרה "תנו לחקלאים מה שצריכים", כמו בסיעוד, וכבר הם ויתרו על המאבק נגד המיסוי העושק אותנו ללא סיבה. 100 ימי חסד נגמרו, ועם רצון טוב לא קונים במכולת. כל תוכנית הזויה המוצגת כיום, של החלפת המעסיקים בחברות, היא תוכנית של רשע, יותר גרועה מהמצב בו נמצאים כיום.
אני לא רואה פתרון באופק, ולא יימצא כזה עד שלא יתבבסס על הדברים הבאים, והם:
- ביטול מיסוי מעסיקים 10% – הוצאה קריטית לרווחיות בחקלאות;
- כמות עובדים בהתאם לביקוש – אין סיכוי שנעבור את ה28,000-, זו לא מתנה, צריך גם לשלם עבור זה;
- גיוס עובדים באמצעות מכרז של חברה שתביא את העובדים בהתאם לנוהליIOM – לא לעשוק את העובדים;
- ניוד חופשי בין החקלאים;
- אכיפה מוגברת שהעובדים עוסקים אך ורק בחקלאות, עם אישור עבודה ממוען לחקלאי.
כל עוד לא יתקיימו תנאים אלה, כולם יעסקו בנושא זה. כנראה שאין די עבודה בתמ"ת, במשרד החקלאות, בכל גוף או מוסד שמסבך את הנושא ומונע מציאת פתרונות פשוטים ויציבים לאורך זמן. כמה זמן מוקדש לזה בארגונים, בתנועות, בחברות כוח אדם ובעוד גופים אחרים, במקום לטפח ולהצמיח, עוסקים בהישרדות. לא מספיק הדיבורים על שמירת החקלאות וההתיישבות, צריך לתת לנו כלי בסיסי זה, כי המחסור המתמיד בכוח אדם הוא מנגנון השמדה עצמית לחקלאים, וקשיים רבים לא חסרים לנו גם כך.
ערב ראש השנה, צר לי לעסוק שוב בנושא שממלא יותר מדי פעמים מדור זה בעיתון.
צריך לא רק לקוות לטוב, צריך לעשות טוב.
שנה טובה אחיי החקלאים, לכם ולמשפחותיכם.
