אם אכן יתבצע המהלך של הכשרת עובדים זרים עונתיים, וזו אינה עבודה בעיניים, הרי שסוף-סוף ירד מסדר היום הנושא הבלתי נגמר של המחסור בעובדים והעלויות הגבוהות במשקים הנלוות לכך. נוכל לקום כל בוקר בידיעה שאפשר לייצר ולהשקיע ללא החשש המתמיד שנישאר ללא עובדים לקטיף, לטיפולים בשטח, לייצור ולהספקה של מוצרים טריים, זולים ובאיכות טובה עבור האוכלוסייה בישראל. אם זה באמת יקרה, יפתור המתווה החדש אחת ולתמיד את מצוקת העובדים בחקלאות, ואנחנו נוכל להוריד את הכובע בפני קובעי המדיניות החדשה ונקווה לא לאכול אותו, במידה שמהלך זה לא יתממש. נותר רק לקוות שלמבצעי המדיניות יהיה השכל להשלים מהלך זה ולא להפריע לפוליטיקאים להשלימו.
עדיין לא נפתר נושא מס המעסיקים. שנים אנחנו נלחמים נגד מס זה שנולד בחטא ומהווה עוול משווע ללא הצדקה, גם בניגוד למדיניות ה-OECD, אבל קופתו של שטייניץ כפי הנראה ריקה, מנעמי השלטון וקואליציות למיניהן עולים כספים רבים, והוא רוצה למלא אותה גם ממגדלי הירקות המתמודדים על פרנסתם או ממגדלי הפירות שעוברים שנה קשה ולאיש לא אכפת או ממגדלי הפרחים שכבר לא נשארו רבים מהם.
היתרון הגדול לחקלאים בהחזקת העובדים העונתיים הוא שלא יצטרכו להחזיק אותם בחלק מהזמן בו אינם זקוקים להם, כמו הערבה או מגדלי הפירות וההדרים, וייפסק הסחר המביש שנגרם בגלל החוסר הזה, שהוא כשלעצמו חמור מאוד. במהלך זה החקלאי יזמין עובדים למשקו בהתאם לעונת הגידול, וייחסכו הרבה צרות וכספים.
העונתיים הם ללא מס, וזהו יתרון נוסף. אפשרות גם לחזור ולהביא את אותם עובדים משנה לשנה, כך שיישארו בעלי ניסיון וידע בעבודת המשק. במקביל יופסקו תשלומי עתק לחברות כוח אדם בארץ ובחו"ל, וזהו עוד נושא שבא על תיקונו. כך נקבל עובד מרוצה, לא משועבד, ובתשלום לא גבוה עבור הליווי בארץ יוקטנו ההוצאות למגדל ולעובד.
רק במצב זה נהיה מוכנים להסכים להמשך ההפחתה של העובדים הקבועים עד לתקרה של 18,900 בשנת 2015. נעקוב מקרוב ונלווה את התפתחות המהלך החדש, בתקווה לשינוי המבורך.
