עוד אחד מדור הנפילים של ענף הירקות הלך לעולמו. איש יקר, אוהב אדם וטבע, חובב ספורט (ספורטאי בעברו) ומוסיקה. איש אוהב אדמה, שחקלאות השדה הייתה עיקר הווייתו, ומעל לכל אלה איש משפחה חם ומסור. על כמותו אפשר לומר "איפה איפה, איפה הם הבחורים האלה…". זה אמנם נכתב על בחורינו, שבחרבם נלחמו למען תקומת המדינה, אבל היו לא מעטים שבעזרת האתים, בשילוב עם החרבות, תרמו לא פחות להקמת המדינה ושגשוגה, ואושי היה אחד מהם. אושי שייך לדור בו האניות היו עדיין מעץ והאנשים מפלדה. מי שמכיר את סיפור חייו הייחודי אינו יכול שלא להעריץ ולהוקיר את הדמות, שכולם הכירו כ-אושי. עשרות שנים השקיע בבנייה ובפיתוח של ענף הירקות בקיבוצו, מענית.

במקביל לעבודת השדה, לא ויתר על שמירת זכויות המגדלים בשנות הששים והשבעים, כשהענף נאבק על קיומו, והוא היה פעיל אקטיבי במוסדות הארגון. גידול תפוחי-אדמה היה עיקר עיסוקו באותן שנים, ומכאן צמחה ידידות עמוקה בינינו, שנמשכה עד ימיו האחרונים. אהבתו לאנשים ולאדמה הייתה כה עמוקה, והיא באה לידי ביטוי כשנאלץ להפסיק את עבודתו בשדות השלחין, בכך שעבר להדריך ולנהל בהתנדבות את גן הירק של המרכז הרפואי שער מנשה. החולים העריצו אותו, ותרומתו להם הייתה עצומה, והוא זכה להוקרה רבה על מפעלו זה. בתחום זה היה פעיל קרוב לשני עשורים, וכשהגיל אותת לו שעליו לסיים, קשתה עליו מאוד הפרידה. לפני שנה (באפריל) חגגנו לו יום הולדת 94, והוא הפתיע בצלילות מחשבתו, לא פסק מלשאול על הנעשה בענף והיה מעודכן בשלל נושאים שמתרחשים בעולמנו הקרוב והרחוק. להט הקרב והאכפתיות, שתמיד אפיינה אותו, לא נעלמו ממנו גם שהיה רתוק למיטתו. כזה היה האיש, והוא איננו עוד.
אושי הותיר אחריו מורשת חשובה ובעיקר משפחה חמה ואוהבת, את רעייתו מלכה, שליוותה אותו לאורך שנים כה ארוכות בהרבה אהבה ומסירות, והרבה ידידים, שנקשרו אליו במרוצת השנים.

יהיה זכרו ברוך.
יענקלה כהן
נחל-עוז
7.3.10