גמגום בקידום השלום, כשל בכיבוי שריפות, מוות גובר בכבישים, גבולות פרוצים לכניסת זרים, ייבוש הכנרת והזנחת ים המלח, הבטחות שווא בהתפלת מים, איבוד הנגב והגליל לגורמים אחרים, קריסת ההתיישבות, מדיניות כושלת של החקלאות בישראל – כל הדברים הללו הם ציוני דרך בהתנהלות של מקבלי ההחלטות, שבכולם מסתמנים אובדן דרך, זחיחות, חוסר אחריות, חוסר לב ונשמה, שאנו האזרחים משלמים עליהם את המחיר. המדינה בסכנה ממקבלי החלטות שרוצים ורואים רק את טובת עצמם ולא את טובת המדינה והאזרח. ניהול חובבני, והציבור חסר אונים, סופג הכבדות וגזירות שמסכנות את קיומו. להם זה בא בקלות, ללא מצפון ובלא חמלה, ברשעות ובכוח. היכולת להתנגד לכל אלה הוא מוגבל עד אפסי. בשיטת משטר כזו למעשה לקול היחיד אין ערך. נבחרי ציבור אלה רק מלים יפות, הבוחר חסר אונים והנבחר עושה כרצונו. למה בכלל לעשות בחירות, אפשר פשוט לבצע הגרלה של 120 חברי כנסת או לסמס, כמו בתוכניות הריאליטי. אין לי ספק שזה יהיה יותר מוצלח.
נכון, יש כמה צדיקים בסדום הזאת, אבל קולם בקושי נשמע, בבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
כך גם בנושא שמאסנו מלעסוק בו, אבל הוא החמצן שלנו – מכסת העובדים הזרים לחקלאות.
מה לא נכתב ולא נאמר. חבורה בלתי אחראית עוסקת בנושא. יותר דואגים לזכויות העובדים הזרים מאשר לחקלאים, מלח הארץ, היושבים בפריפריה, מחזיקים את הגבולות, בהם אחוז גבוה של בנים המשרתים ביחידות קרביות. החבורה בשלטון אינה מסוגלת לטפל במאות אלפי העובדים הזרים בתחנה המרכזית בת"א, בעשרות אלפי הסודנים החוצים לילה לילה את הגבול המצרי, לצורכי סיעוד מתירים הכנסת מספר בלתי מוגבל של עובדים, בעובדי קבלן מנוצלים אינם נוגעים, אך דווקא נטפלים שלא בצדק לחקלאים. מה יש בחקלאות שכל כך מעורר את הרשעות, את האטימות? אולי זו הגאווה של החקלאי שמרגיזה אותם, כי זוהי דרך חיים, ועל כן הם מערימים עוד ועוד קשיים, כאשר לנו אין תחליף אחר לעובדים מכל סוג שהוא, וישראלים כידוע אינם מגיעים לעבוד בחקלאות.
ממשרד החקלאות אין ישועה, כולם נותרים חסרי מלים מול נערי האוצר, שבבורותם ובחוסר הבנתם מסוגלים להפיל אלפי חקלאים ולהביאם לפת לחם.
כבר אמרנו, אנחנו פשוט לא מעניינים אותם. בסך-הכל החקלאים רוצים לספק תוצרת חקלאית זולה ואיכותית, להבטיח את פרנסתם בכמות עובדים מספקת. עד מתי אתם חושבים שתוכלו למתוח את חבל סבלנותנו?
די, נמאסתם.
מאיר יפרח
