כמו בכל בעיות המדינה, כך גם בבעיות החקלאים נדרש רצף שלטוני, והכנסת המדינה שוב למערבולת של בחירות מזיקה לאזרחיה בכלל ולחקלאיה בפרט.

למה כוונתי? כאשר אין רצף ומדיניות קבועה לטיפול בנושאים הדחופים על סדר יומה של החקלאות כיום, הבסיס של החקלאות בסיכון. הכוונה לנושאים כמו: התפלת מים, השקעות, עובדים זרים, חלוקת משאבים ותקציבים, הקצאת קרקע ומים, שמירה על נכסי ההון האנושי, שמירת הידע והמחקר, הקמת שוק סיטוני חדש, ביסוס סטנדרטים, תמיכה בביטוח ועוד.

אלו נושאים חיוניים לקיום החקלאות, אך מה שקורה הוא שמתחילים טיפול בנושא, מקדמים אותו שנה-שנתיים, ואז בעיצומה של קדנציה, לאחר דיונים, הסכמים והחלטות, הכל חוזר מההתחלה. למנויים החדשים יש אג'נדה חדשה. תחילה הכל נראה בגדר התחדשות, התייעלות, שקיפות, אך בהמשך הדברים מתעוותים.

כידוע, קל להרוס, אך קשה לבנות.

בקדנציה הנוכחית פונקנו באיש של החקלאים, אך זיכרוננו אינו קצר, ואיננו שוכחים תקופות קשות אחרות, שקרו לא מזמן. אם תקופות רעות אלו יחזרו על עצמן, אנחנו כבר מוכנים, רכשנו ניסיון, ולא ניתן לסאגה מעין זאת לחזור.

נקווה שבכל זאת, ימלא את התפקיד גם בקדנציה הבאה שר שלא ירווה נחת מחדוות ההרס אלא ימשיך את דרכו של קודמו, השר הנוכחי. כמובן שנהיה מאושרים ומרוצים אם השר הנוכחי יכהן מחדש בתפקידו, שר הצועד בדרכם של שרים קודמים ומצוינים, שידעו לקבוע סדר עדיפות ענייני נכון, לטובת החקלאים, כלומר, לטובת המדינה.