עברו הימים של מסחר ערני בשוק סיטוני קטן וצפוף, שנקרא אז שוק חשמונאים, עם תחרות אמיתית על תוצרת מכל טוב שהחקלאי מייצר, והמכירה במכרז (דלאל) ובתעודות משלוח המאפשרות רק לסוחרים מורשים לסחור בתוצרת הטרייה. מצב זה לא יחזור, וחלק מהמצב בו אנו נמצאים כיום הוא גם באשמתנו. אנחנו, החקלאים, נלחמנו בשיניים לבטל את תעודות המשלוח לסוחרים, ובכך פתחנו את המסחר לכל מי שרוצה. במידה מסוימת הייתה לכך הצדקה באותו זמן, אבל לא נוכח כניסת הרשתות, תחת הסיסמה להוריד כביכול את פער התיווך ולעבור לאריזות חסכוניות תוך הורדת העמלה, כאשר בפועל מה שקרה הוא שהעמלה של רשתות השיווק היא כיום 18% ושל הסיטונאים 12%. האריזה הפכה ליחידת רווח במיליונים בזכות עצמה, והכל התהפך. פעם הרשת קונה כסיטונאי וגובה 18% עמלה ואחר כך משרשרת לסניפים שלה ב-300% רווח, מה שגורם לסביבה העסקית של החנויות הקטנות לצאת מהעניין. הוזלת הירקות ברשתות, שהיא פיקציה והונאה בפני עצמה, גרמה לכך שהחקלאים איבדו את עמדת הכוח על התחרות בתוצרת, את התנהלות המסחר על-פי היצע וביקוש. הרשתות החלישו את השוק על-ידי משיכת תוצרת ישירות מהחקלאי, ובמקביל מנסים להוריד את המחיר גם בשוק הסיטוני. בשוק הסיטוני ארגנו תקליט מחירים פיקטיבי, שבמהותו הורדה של 30% ממחיר התקליט המתבצע על-ידי מועצת הצמחים כגוף אובייקטיבי, המחבר את כלל הגופים החקלאיים.
במצב זה המסחר הפך לתוהו ובוהו, החקלאים איבדו את כוחם ואת היכולת להרוויח מתוצרתם, כאשר העושקים והמתווכים למיניהם לא מותירים למגדלים פרנסה.
לכן, הסיכוי היחיד להתמודד במצב זה הוא התארגנות עצמאית של גופים בבעלות המגדלים באזורים ומסחר בתוצרת רק באמצעותם. זו המשימה הראשונה במעלה שלי כיום בארגון. האזורים מתחילים להתעורר, החקלאים צריכים להיערך, להתארגן ולהתבגר בהתאם, ונקווה שנוכל לבשר לכם בקרוב חדשות טובות.
