"לא נאפשר אחרי המלחמה להמשיך להתעלל בחקלאים", אומר מאיר יפרח מיד בתחילת הראיון. הוא בן 76, מגדל ירקות כמעט כל חייו, ממייסדי מושב אוהד בעוטף עזה. ב-24 השנים האחרונות הוא מכהן כמזכיר ארגון מגדלי הירקות, והוא מדבר עכשיו מדם ליבו כמי שראה לאורך השנים איך מידרדר מעמדו של החקלאי הישראלי. "אנחנו דורשים שאחרי המלחמה תקום ועדת חקירה גם לנושא החקלאות בישראל, שבעקבותיה לא תהיה שוב בעתיד ממשלה רעה לחקלאות – ממשלה שאינה מבינה אם עגבנייה צומחת על שיח או על עץ. אחרת לא תהיה חקלאות בישראל".
יפרח, יחד עם בנו הבכור ארז, מגדל 350 דונם של עגבניות, חצילים ופלפלים. יש לו שלושה בנים ששירתו ביחידת דובדבן. בנו יוגב מחזיק משק משלו באוהד. בנו עמית, עורך דין בהשכלתו, מכהן כמזכיר תנועת המושבים ובקרוב יקבל משק בהרחבה. גם שתי בנותיו גרות במושב, שנמצא כ-7 ק"מ מגבול עזה. מ-30 העובדים התאילנדים שהיו לו נשארו בארץ רק שמונה. "בסבב של שומר החומות נהרגו לנו בשטח שני תאילנדים", הוא מספר. "למרות שהזהרנו את הממשלה שגם מרחק של 7.2 ק"מ מהגבול חייב להיות ממוגן, לא הקשיבו לנו. נלחמנו עם כל הממשלות על זה".
