רפורמה בחקלאות – סיסמה ריקה שמאחוריה אין כל בשורה לחקלאים

זו תקופה ארוכה שהחקלאים בישראל נשארו לבד. נותרו להם רק מועצות הייצור, וגם הן תחת הפגזה מתמדת. לצד היותם לבד, כופים על החקלאים לשאת על גבם ובאחריותם גם את הסיסמאות של "יוקר המחיה" ו"פער התיווך", כי נטען באופן פופוליסטי שהחקלאים אשמים בכך. מצאו עץ נוח לטיפוס ושק חבטות קל. החקלאים אשמים כי הם מייצרים חלב, בשר, פירות, ירקות, גידולי שדה, ביצים ועוד. אשמים כי הם עובדים קשה כדי לשרוד מול כוחות השוק החזקים ובעלי ההון, שהמדינה אפשרה להם לפרוח ולעשות בחקלאים כרצונם, כי אין חלופות אחרות, ואף אחד לא נקף אצבע להתריע ולהציל. 

והנה, הגיעה ממשלה חדשה ומצאה סיסמת קסם נוספת – "רפורמה" בחקלאות. תוך שבועיים הכירו כביכול את כל הבעיות, בלי להתייעץ ולדבר עם אנשי מקצוע במשרד, עם התנועות ועם ארגוני החקלאים. ככה, זבנג וגמרנו.

בינתיים, עם הזמן, נוסף גם יוקר הדיור עם עלייה של 10%, ועל העץ הזה קצת יותר קשה לטפס. גם מחיר הדלק עלה, מחירי התובלה האווירית והימית התייקרו, וגם השתייה המתוקה, מוצרי הפלסטיק, מוצרי מזון אחרים למיניהם. 

האם ניתן להשוות את יוקר הדיור ואת משמעותו הקשה לכל משפחה בישראל ל-70 שקל שהם רוצים לחסוך למשפחה לחודש באמצעות ה"רפורמה" בחקלאות? במקום לסייע לחקלאים כדי שיעמדו על הרגליים, מניעים תהליכים הזויים שאין דבר מאחוריהם. חלם זה פה. 

עכשיו גם גילו פתאום את חלקן של רשתות השיווק בהתייקרויות וכמה כסף הן עושות מפער התיווך. אבל שום דבר לא מזיז אותם מה"רפורמה" החקלאית, רוצים בכל מחיר לפתוח את הפירות, הירקות והביצים לתחרות באמצעות יבוא. האם זה מה שיציל את הציבור הישראלי? לא ברור מה עומד מאחורי זה. לא לומדים היטב את הנושאים, לא מקשיבים לאנשי המקצוע, באו עם אג'נדה מוכנה ולא נותנים שיעצרו אותם. האם באמת הם חושבים שזה מה שיוריד את מחירי הירקות, הפירות והביצים? 

ומה עוד ב"רפורמה", מציעים תמיכה ישירה לחקלאים בשווי של 100 שקל לדונם תמורת מתן הטבות ליבואנים. ממשיכים לזרוק סיסמאות ריקות ועלבונות לחקלאים, כמו "בואו נבדוק את האקלים בחממות על-מנת להגדיל את הפריון". הזויים. זה כבר נעשה לפני 30 שנה במשקי מודל של המשרד, כולל תנורי חימום ואוורור ועגלות ושבילים ויצוא שהיה והופסק.

מחלקים הרבה תקציבים בסכומים ענק ליעדים אחרים, אבל תמיכה אמיתית בחקלאות אין. רוצים רק לקחת מהחקלאים את פרנסתם, את כבודתם, את תקוותם.

בנוסף, קראנו בימים אלה שמשרד החקלאות עובר ממגמת יבוא ליצוא. למדנו על זה מידיעה על כך שהמשרד עומד לחזור למינוי נספחים חקלאיים ברחבי העולם, כדי לקדם את היצוא מישראל. מה קרה? הרי המשרד התלונן על מחסור בתוצרת, ולשם כך הקים את "רפורמת" היבוא, ועכשיו פתאום יש עודפים ליצוא? האם בכלל ברור להם במה כרוכה הקמה מחדש של מערך היצוא, שהתחסל כמעט לגמרי במשך השנים?

הרי אין באמת תשתיות של יצוא. אין מספיק סחורה, אין מספיק עובדים, מחיר העובדים גבוה, מחיר המים גבוה, התובלה יקרה גם באוויר וגם בים, אין השקעות. חסרים 10,000 דונם חממות כדי ליצור כמויות יצוא בפלפל, בתבלינים, באבוקדו, וגם ההדרים בצרות. אם יתעקשו על "רפורמת" היבוא, לא יישאר גם מהסחורה שיש.

עם שערי מטבעות נמוכים בדולר, ביורו וברובל, גם לא יהיה כדאי לגדל ליצוא. חקלאים רבים שילמו על הסיכונים האלה במיטב כספם, ואיש לא ייקח סיכונים ללא ערבויות. גם אם בתפוחי אדמה ובגזר יכולים ליצור כמויות גדולות יותר ליצוא, נדרשת לכך היערכות מהיסוד וגם נדרשים לכך מחירים ראויים ושווקים קבועים, אחרת הסיכון רב מן הסיכוי.

אני מקווה שתהיה עבודה אחרת לנספחים, כי צריך להתחיל שינויים מהבית ולשמור על החקלאים. להתנפל על החקלאים ולבזות אותם שהם תקועים 30 שנה ושאינם יודעים לגדל – לא יעזור לשיתוף-פעולה עם המשרד ובוודאי שלא עם נספחים למיניהם.

בלי תמיכה מהשורש, בלי אהבה, הכול זה מלים. שנו את נוהגיכם והשאר יבוא באופן טבעי מעצמו.

אנחנו היינו פה קודם ופה נישאר. זמן כהונתם קצוב. אז תעשו טובה, זרקו את הסיסמאות ובואו בידיים נקיות להקשיב לשטח ולאנשי המקצוע, כי החוכמה לא רק אצלכם. 

מאיר יפרח