ה"איש הרע" בסיפור הוא לא רשתות השיווק

יש אופנה חדשה בשנים האחרונות, כולם נעשו מומחים לעניין פער התיווך והריכוזיות. מילא מי שאינם מבינים בנושא, הם פשוט מחפשים פופוליזם ומלים שיש להם צליל של צדק חברתי, אבל כאשר אפילו פוליטיקאים ועסקנים בחקלאות משתמשים בזה ומפנים חיציהם ללא אבחנה, זו כבר תעמולה מגויסת.

אין צדיקים, כולם מחפשים דרך להרוויח, וכך גם רשתות השיווק, הקולטות מעל 60% מהתוצרת המשווקת של ירקות ופירות. השאלה היא כמובן מידתיות, ועדיף להידבר איתן, וכך גם צריך לעשות, כי חשיבותן לחקלאים מובנת מאליה.

במיוחד בולט הדבר לאור זה שהמדינה בולמת את הקמתו של שוק סיטוני חדש, וכל כמה שנשים את הנושא בראש מעייננו ותקוותינו, לא נראה לכך פתרון בזמן הקרוב. חושבים רק על ההשקעה הנדרשת להקמת שוק כזה ולא מבינים ששוק כזה יכול לצמצם באמת את פער התיווך ולקיים מסחר הוגן, לפי היצע וביקוש.

האופציות של החקלאים נשארות כפי שהיו, ואנחנו רוצים שהרשתות יהיו בצד שלנו ולא שייחשבו כאויבות של החקלאים. גם החקלאים נופלים לעתים ברשת ומשתלחים ברשתות השיווק. הרשתות מותקפות על יבוא תוצרת ללא מכס, למשל, אבל יש לכעוס על המאשרים את היבוא ללא צורך ולא על מי שכביכול קופץ על ההזדמנות.

אכן, יש מה לתקן, אבל הרשתות הן לא המקור לקשיינו. בסופו של דבר אנחנו באותו צד וצריכים להיות עם הרשתות בערוץ תקשורת פתוח מתמיד, כדי שניתן יהיה לפתור את שצריך להיפתר. יש לשפר את היחסים עם הרשתות כדי להגיע, למשל, לעמלה נמוכה בגובה של 13%, כמו אצל הסיטונאים, ולבטל את השימוש בארגזים.

שנה חדשה לפנינו, וחשבון נפש צריכים לעשות כל הצדדים לעשייה החקלאית.

מאיר יפרח