גורלה של העגבנייה

מיצוא של 12,000 טונות לאירופה ליבוא של 4,000 טונות מטורקיה

העגבנייה האדומה הייתה תמיד מלכת הסלט בסדר היום הלאומי, על-פיה יישק דבר. גורלם של הירקות האחרים וביקושם תלויים לא במעט בסדר היום של המלכה.

העגבנייה היא גם סיפורם של החקלאות והחקלאים הישראליים, מ-5,000 דונם שטח פתוח בנגב ל-12,000 דונם חממות ובתי רשת. הון עתק הושקע בזמנו על-ידי המדינה בטיפוחה של המלכה, מענקים וסיוע בהסבת הגידול לחממות, בעיקר בעקבות הווירוס הקטלני צהבון האמיר, שהביא לכיסוי כל גידול העגבנייה בישראל ומשך אחריו התקדמות בגידולים מובילים נוספים.

עם השנים חלה התדרדרות מוסדרת ביחסם של קובעי המדיניות כלפי קידומה של החקלאות בישראל. כל משרדי האוצר והחקלאות לא השכילו זה שנים לשמור את החקלאות לחקלאים הישראליים, לא טרחו לקדם את דור ההמשך, ולאט לאט יש דעיכה. החקלאים מאסו במאבקים נואשים על כל פרט, השניאו במאבקיהם הצודקים את ההתיישבות על האזרחים, שרואים בהם שודדי קרקעות ומים, ובתור ראי למצב בארץ, התוצאה לא איחרה לבוא: יצוא של 12,000 טונות עגבניות לאירופה הופסק לחלוטין, ובמקומו יש יבוא של 4,000 טונות מטורקיה. בושה וכלימה למדינה, שלא מסוגלת לטפל במי שאוחז את הגבולות של המדינה ובביטחון המזון לאזרחיה.

הנהלת משרד החקלאות הנוכחית משחקת עם פנטזיה של תמיכה ישירה, רעיון גאוני של השר והמנכ"ל, שלא מבינים בחקלאות. מכבסת מלים על התמיכה הלכה והתפוגגה וכבר מדברים על תמיכה ללא כסף… בעצם זו רק אמתלה להורדת המכסים. כל מדינה עושה הכול כדי להגן על חקלאיה, אבל אצלנו יש רק גאונים. המנכ"ל התחבר לאוצר, והסיסמא לייבא ולייבא זה הפתרון הקל בצעד בלתי אחראי. כביכול דאגתם היא ליוקר המחיה, כאילו הכול בנוי על העגבנייה המסכנה. המלכה ירדה מגדולתה והייתה לשק חבטות. הרימו את דגל היבוא כגרזן על החקלאים, במקום לטפל בשכל ישר בבעיות האמיתיות. החקלאות גדולה על הפוליטיקאים, והכול קומבינות. כפי הנראה מקריבים את החקלאים עבור תקציבים ביעדים אחרים.

היות שהחקלאות היא דרך חיים וגם מקום העבודה והפרנסה שלנו, נעבור את הפוליטיקאים הזמניים ונזכור אותם ביום פקודה. הם ייעלמו, החקלאים החזקים ישרדו, ולצערי החלשים ייעלמו. זה גורלה של העגבנייה וסיפורה של החקלאות בישראל.

שנה טובה!

מאיר יפרח