מחקר, שנערך באוניברסיטת קולורדו בולדר בארה"ב, מצביע על תכונה דומה של אינטרס לא אנוכי בדאגה לזולת גם בקרב… צמחים, בעיקר כאשר קיימת ביניהם קרבת משפחה.
חוקרים מהמחלקה לאקולוגיה וביולוגיה מולקולרית בחנו זרעי תירס, השייכים לקבוצת הצמחים מכוסי הזרע (angiosperm). קבוצת צמחים גדולה ביותר זו מאופינת בתכונה ייחודית, שבה שני זרעי אבקנים מהצמח הזכרי מפרים ביחד פרח של הצמח הנקבי, בתהליך היוצר שני רכיבים בזרע התירס בעלי מטען גנטי, המוכרים בחקר מדעי הצמח. רכיב אחד עוברי, הגדל לכדי הצמח, ולצדו רכיב נוסף הקרוי קליפת הזרע, "אנדוספרם" (endosperm), המספק לעובר את המזון הדרוש לגדילתו, ובסוף התהליך מת. השאלה שהתעוררה היא, מדוע אחד מתוצרי ההפריה שבין הצמח הזכרי והצמח הנקבי מקריב את עצמו לטובת שרידותו של הרכיב שיגדל להיות צמח.
כדי לאפיין את התהליך שבו מספק האנדוספרם את התזונה הנדרשת לגדילת הרכיב העוברי, בוצעה השוואה בין זרעי תירס שהתפתחו כתוצאה מהפריה של אבקנים ופרחים מאותו צמח תירס (כלומר מקור גנטי זהה לצמחי הזכר והנקבה) לבין זרעי תירס שהם תוצר של הפריה בין שני צמחי תירס ממקור גנטי שונה.
ממצאי המחקר העלו, כי דרגת הקשר הגנטי בין העובר לבין האנדוספרם שבזרע היא שקבעה את כמות המזון שיספק האנדוספרם בהמשך, לצורך גדילת הרכיב העוברי שבזרע. כלומר, בתירס שגודל מזרעים שחלקו אב ואם בעלי מטען גנטי זהה, נטה האנדוספרם להיות כבד יותר במשקלו, וכך גם סיפק לרכיב העוברי יותר מזון בהשוואה לאחרים שמטענם הגנטי אינו זהה.