גידול שום
הנחיות מאוגוסט 2009
בחירת שטח
ניתן לגדל שום בכל סוגי הקרקעות בארץ, אולם הוא מיטיב לגדול ומניב יבולים טובים בקרקעות פוריות ומנוקזות היטב, שניתן להיכנס אליהן זמן קצר לאחר הגשמים או בהפסקות שביניהם, לצורך טיפולים במחלות ובמזיקים והדברת עשבים. אין לגדל שום בקרקע שגידלו בה שום, בצל או כל גידול אחר ממשפחת השושניים בחמש השנים האחרונות, מחשש להימצאות מחלות ומזיקי קרקע למיניהם, כמו: פוזריום = Fusarium sp., שורש ורוד = PINK ROOT, נמטודת הגבעול = Ditylenchus dipsaci, אקרית שוכנת קרקע וריזוגליפוס.
חשוב ביותר לברר את ההיסטוריה של החלקה מבחינת השימוש בקוטלי עשבים ואת השפעתם על השום.
הכנת שטח
יש לעבד את הקרקע לעומק של 40-35 ס"מ ולפורר את הרגבים בעזרת מחליק או השקיות טכניות (אך יש לדאוג לכך שהקרקע לא תהא רטובה מדי). באדמות כבדות ומישוריות, בעלות כושר חלחול נמוך, רצוי להכין גדודיות לגידול בצמדים, ואילו בשאר הקרקעות בונים ערוגות ברוחב של 163, 183 או 193 – כל אחד בהתאם לכלי העיבוד במשקו. בכל ערוגה יהיו 5-4 שורות.
זיבול ודישון
גידול השום מגיב היטב לפוריות הקרקע, ולכן רצוי לזרוע אותו באדמות שזובלו בזבל אורגני בעונה הקודמת. אם רוצים לזבל את החלקה לקראת הגידול, חשוב להשתמש בקומפוסט ממקור אמין. הכמות המומלצת לדונם היא 5-4 מ"ק. כמו-כן, ניתן להשתמש לזיבול החלקה בכופתיות (זבל בקר המעורב בזבל עופות), בכמות לדונם של 500-400 ק"ג, בהתאם לפוריות הקרקע.
דישון
דישוני יסוד יינתנו רק לאחר בדיקות הקרקע. רמת הזרחן הרצויה היא 25 ח"מ, ורמת החנקן הרצויה היא 30-25 יחידות חנקן צרוף לדונם.
ניתן להוסיף את כמות הזרחן (P) כדשן יסוד, תוך כדי הכנת הקרקע.
כמות החנקן (N) הרצויה להתחלת הגידול היא 10 יחידות חנקן צרוף לדונם. בזמן הגידול, מתחילת ינואר עד אמצע מרץ, מוסיפים בהדרגה מנות קטנות בנות 200-150 גרם חנקן צרוף ליום לדונם, ובהמשך, עם התפתחות הצמחים, מעלים את המנה היומית עד 400 גרם.
יש לזכור, כי דישונים מאוחרים עלולים לגרום להתבקעות ראשי השום.
חומר ריבוי
כיום, חומר הריבוי העיקרי הוא הזן "שני" (ברזילאי), זן ותיק ומוכר. זן נוסף, אשר בשנים האחרונות מגדלים אותו בהיקפים גדולים, הוא הזן "רן". הצמח מזן זה בעל עלווה רחבה ובהירה. מספר העלים נע בין 9 ל11-. העלים מחולקים לאורך כל הגבעול. מספר השננות 11-9. השננות גדולות, והראשים גדולים יותר ויפים יותר בהשוואה לזן "שני".
חומר ריבוי חופשי מווירוס – קיים כיום חומר ריבוי חופשי מווירוס בכמות מוגבלת. היבול המתקבל גבוה יותר מזה של חומר הריבוי הרגיל. מהידע המצטבר עד עכשיו, נראה שעדיפה זריעה מאוחרת יותר מהמועדים המקובלים בחומר הריבוי המסחרי. כמו-כן, מנות מים ודשן נמוכות יותר ימנעו בעיות בסוף הגידול. בשנים הקרובות ילך ויגדל ההיצע של חומר ריבוי זה.
חשוב מאד להתייעץ עם המדריכים לפני שתילת חומר זה, לגבי המועדים, ההשקיה והדישון.
בחירת חומר ריבוי
הצלחת הגידול מותנית בראש ובראשונה בחומר הריבוי. חומר הריבוי חייב להיות נקי מכל גורמי המחלה שעוברים עם השננות. יש להקפיד לקנות חומר ריבוי אך ורק משדות שלא סבלו במשך הגידול ממחלות וממזיקי קרקע. לפני קניית החומר, יש לשלוח דוגמאות מחומר הריבוי לבדיקה באגף להגנת הצומח שבמשרד החקלאות או לכל מעבדה אחרת, המוסמכת לתת תשובה בנדון. רק לאחר קבלת אישור לבריאות החומר, כדאי לרכוש את השום. בכל מקרה, רצוי להיוועץ במדריכי הגידול באזורים ולבקש את המלצתם לגבי חומר הריבוי.
זריעה
זורעים 24,000 עד 26,000 שננות לדונם. לפיכך, דרושים 80 עד 120 ק"ג שננות לדונם, בהתאם לזן ולגודל השננות. לקראת הזריעה מפרקים וממיינים את חומר הריבוי במכונות המיועדות לכך. יש להקפיד על זריעה נפרדת של כל גודל שננות.
עומק הזריעה
יש להקפיד על עומק הזריעה של השננות, הן אם היא נעשית במכונה והן אם באופן ידני. זריעה עמוקה תגרום לאיחור בהצצה, לסכנת ריקבונות ולחוסר אחידות בהמשך. בזריעה שטחית יש להגדיל את מספר ההשקיות, מה שגורם לבזבוז כמויות גדולות של מים. העומק הרצוי הוא 4-3 ס"מ, כאשר השננה נזרעת בניצב. במשקים, הזורעים בעזרת מכונות, יש להקפיד מאוד על כך שבזמן הזריעה תהא אחידות בעומק הזריעה ובפיזור השננות לאורך השורה.
טבילת השננות
מטרתה של טבילת השננות היא לשחרר את חומר הריבוי מחלק מגורמי המחלות והמזיקים, העלולים לעבור עם השננות. מניסיון, שהצטבר במשך הזמן, התברר כי יש חשיבות לטבילת השננות בכל מקרה. טבילת השננות אינה רק מחטאת את השננות מנמטודות ומאקריות קרקע, אלא אף מסייעת לנביטה מהירה ואחידה ולחיסכון רב במים.
החומרים המומלצים לטבילה:
נמקור |
1% |
למשך 5 דקות |
רגבי |
2% |
למשך 10 דקות |
לאחר הטבילה מייבשים את השננות, בעיקר כאשר זורעים במכונה, ורצוי מאוד לזרוע אותן במהירות האפשרית. ביכולתו של כל חקלאי לבצע את הטבילה בכוחות עצמו. חקלאים, שאינם מאורגנים לכך, יכולים להיעזר בבתי האריזה הערוכים לכך.
השקיה
לאחר הזריעה משקים השקיית הנבטה של 40-30 מ"ק לדונם, בהתאם לסוג הקרקע. לאחר מכן ממשיכים לשמור על רטיבות הקרקע, עד הצצתן המלאה של כל השננות. בתום לבלובן של כל השננות, עוברים להשקיה סדירה מדי 12-10 יום, לפי סוג הקרקעות ובהתאם למזג-האוויר בכל אזור.
הדברת עשבים
לרשות המגדלים מספר תכשירים, שבעזרתם יהיו השדות נקיים מעשבים, ולא יהא צורך בעישובם במשך כל תקופת הגידול. ניתן לטפל בתכשירים לאחר הזריעה או במהלך הגידול. לגבי סוג התכשירים ושילובם – יש להיוועץ במדריכים.
הדברת דגניים – בכל גיל או בכל שלב משלבי הגידול, ניתן להשתמש בתכשירים קוטלי דגניים בלבד, שלא יגרמו לפגיעה בגידול. לאחר הריסוס אין צורך בהשקיה להפעלת החומר.
הדברת רחבי עלים – ניתן להדביר את רחבי העלים ולמנוע את נביטתם בעזרת התכשירים הבאים:
סטומפ (ודומיו) – 500 סמ"ק לדונם. התכשיר קוטל עשבייה צעירה (בשלב של פסיגים) ומונע נביטת עשבים. השימוש בסטומפ מותר מיד לאחר הזריעה. הצנעת התכשיר נעשית על-ידי המטרה. אם יש בשדה נבטים רבים – ניתן לשלב את הסטומפ עם דו-קטלון, בטרם הצצת השום.
רונסטאר (ודומיו) – 250 סמ"ק לדונם. התכשיר קוטל מגע ומונע נביטה. במינונים אלה משתמשים לאחר הזריעה. מצניעים את התכשיר בעזרת המטרה. במשך הגידול ניתן להשתמש ברונסטאר במינונים המומלצים.
תכשירי אוקסיפלורופן (גול, גליל, גליגן) – 200-180 סמ"ק לדונם, לאחר הזריעה. ההצנעה נעשית על-ידי המטרה. בעזרת טיפול זה ניתן לשמור על ניקיונו של השדה במשך כל תקופת הגידול. שילוב של גול וקוורץ קוטל עשבייה קיימת ומונע נביטה לזמן ממושך ובאופן מוצלח הרבה יותר מגול ומרונסטאר בלבד. בהמשך הגידול ניתן להשתמש בגול, במידת הצורך, במינונים המופחתים המומלצים. בתערובת של אחד מתכשירי גול במינון 60 סמ"ק + 40 סמ"ק קוורץ, בריסוס לאחר זריעת השום – השקיית ההנבטה מפעילה את התכשיר, ואם בשטח יש נבטי עשבייה, הגול יקטול אותם.
קוורץ – קוטל מגע ומונע נביטה לזמן ממושך. תכשיר שאריתי. המינון המרבי המומלץ לטיפול הוא 40 סמ"ק לדונם. בהמשך הגידול ניתן להשתמש בקוורץ במידת הצורך ולפי העשבייה הקיימת בחלקות, במינונים המופחתים המומלצים.
לסיכום: שימוש מושכל בתכשירים שהוזכרו, במינונים הנכונים, בזמן הנכון ובשילובים ביניהם, יוביל לקבלת תוצאות טובות, ובמקרים רבים אף לחיסכון בימי עבודה. כיוון שאפשרויות השימוש בקוטלי העשבים הן רבות ומגוונות, רצוי להיוועץ במדריכי הירקות והגנת הצומח באזורים השונים, על-מנת לבחור את השילובים בהתאם לעשבייה.
הדברת מזיקים
זבוב הבצל – מזיק זה פעיל מחודש נובמבר עד אפריל. לאחר הנעיצה מטפלים נגד המזיק בדיאזינון 25 במינון 250-200 סמ"ק לדונם, וחוזרים על הטיפול מדי 10 ימים, כל עוד המזיק קיים וגורם נזקים. מפסיקים לטפל כאשר עובי הצמחים כעובי עיפרון.
תריפס – מזיק זה תוקף את גידול השום החל משלב מוקדם מאוד של הגידול ועד תומו. פגיעת המזיק בגיל צעיר היא קשה מאוד וגורמת נזקים לגידול. הטיפול הראשון יינתן עם ההצצה, ובהמשך – לפי הצורך. קיימים מחקרים המעידים על כך שנזקי תריפס מסייעים לחדירה של סטמפיליום ומגבירים אותה. ניתן למצוא את רשימת התכשירים לטיפול במזיק בחוברת "המלצות להדברת פגעים בירקות", בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות.
סטמפיליום – המחלה פוגעת בשום לרוב בעונת האביב, אך תיתכן פגיעתה גם בסתיו, בזמן שממטירים את השטחים. מגדלים, העוברים להשקיה בטפטוף מוקדם יותר, יצמצמו את פגיעת המחלה בעונת הסתיו. המחלה שוככת בחורף, אך מתפרצת שוב מאמצע מרץ ואילך. בתכנון לוח ההדברה, יש לקחת בחשבון את הנושא ולהיוועץ במדריכים.
בהצלחה!
אלי מרגלית
רפרנט ארצי לשושניים