גידול קולרבי

13.3.2006

גדי צפריר, ממ"ר גידולי עלים 

 

מבוא

 הן הגידול והן המוצר אינם ידועים לרבים מן החקלאים והצרכנים בארץ (ובעולם), ורובם ככולם אף מבטאים את שמו באופן שגוי. Kohlrabi הגיע לאזורנו ממרכז אירופה וממערבה לפני עשרות רבות של שנים, והוא נמנה עם הכרוביים כמו גם כרוב, כרובית וברוקולי. המוצר המשווק אינו אלא התעבות של על-הפסיג בבסיסי העלים וקרוי בשם קלח (בשונה מאשבול התירס), והוא מתפתח רק מעל פני הקרקע. לפת, צנון, צנונית וסלק אדום הינם גידולי אשרוש המתפתח בתת-הפסיג, באזור צוואר השורש, ועל כן הוא מתפתח כאשר כחציו בתוך הקרקע וכחציו מעל פני הקרקע. כשאר קרוביו הכרוביים, נחשב הקולרבי לירק בריא מאד ומשמש למאכל טרי ומבושל, בדומה לכל אופני ההכנה של תפוח-אדמה. הקפי ייצור ושיווק הקולרבי נשארו צנועים בהשוואה לכרוביים אחרים וגדלו במתינות רבה מדי, חרף ייחודו בצורה ובטעם העדין והמתקתק (כיאה לירק אירופי).

 

בחירת החלקה והכנתה

כל סוגי הקרקע מתאימים לגידול קולרבי, גם חלקות שהושקו או שיושקו במים מליחים.

 

גידול בבית רשת 50 מש או בבית צמיחה מכוסה פלסטיק עם קירות פתוחים, מאווררים וחסומים על-ידי רשתות 50 מש, הפך לנוהג מקובל בעיקר בעונת הקיץ, הן בקרקע והן במצעים מנותקים. בשיטת גידול זאת, מושגת הצללה קלה של הגידול וחסימה יחסית בפני חדירת תריפס הטבק, שנזקיו ומספר הריסוסים הנדרשים למנוע אותם רבים מאד ולא תמיד בהכרח גם יעילים. כיון שהגידול בכלל ובקיץ בפרט קצר יחסית, ניתן לגדל בבית צמיחה כ-2 עד 3 מחזורי גידול במהלך הקיץ בלבד ולהמשיך (או לא) לגדל גם בעונות הסתיו, החורף והאביב או לעבור לגדל בשטח פתוח.

 

כמו בכל גידולי העלים והכרוביים, מומלץ בחום לא לחרוש, גם לא לאחר גידולים שאינם גידולי שורה, אלא אם כן שאריות צמחיות גסות מאד של הגידול הקודם אינן מאפשרות זאת. לשם כך יש לעבד את הקרקע באמצעות פראפלאו לעומק 50-60 ס"מ, בתנאי קרקע יבשים או לחים קלות, אך לא רטובים. לאחר גידול שאינו גידול שורות, מעבדים בניצב לכיוון השורות המתוכנן וללא מתלמים, ואחר כך עם כיוון השורות ועם מתלמים בעקבות הגלגלים. לאחר גידול שורות, מעבדים עם מתלמים בעקבות קבועים של תלמי הערוגות. במידה שהקרקע לחה, מתחחים מיד לאחר העיבוד בפראפלאו (כדי לנצל את הרטיבות), ואם היא יבשה, יש להרטיבה לעומק כ-30 ס"מ, ולאחר התייבשות קלה מתחחים ולמחרת מעגלים עם או בלי סימון נקודות השתילה.

 

דישון יסוד

לא במקרה, לא מוזכר כאן (בניגוד למרבית גידולי העלים והכרוביים) נושא הזיבול האורגני, שכן קולרבי צנוע מאד בדרישות הפוריות שלו ולרוב יש גם למעט ברמת הדישון המינרלי של גידול זה. אין לגדל קולרבי כגידול ראשון ואף לא כשני לאחר זיבול אורגני, בשל התפתחות וגטטיבית פרועה, שבמקרה הטוב אינה מועילה. הדבר נכון הן באשר לקומפוסט והן ביחס לכופתיות זבל עוף או בקר.

 

יש לבצע בדיקת פוריות קרקע במקדח ספירלי או גלילי לעומק 25-20 ס"מ ולדשן ביסוד (אם בכלל) אך ורק על סמך תוצאות הבדיקה (ניתן להיוועץ במדריכים). יש לשאוף להגיע לרמות הבאות:

 

 

 

*בדגימה ביסוד בקרקע יחסית יבשה, מקובל לבטא ב-מ"ג/ק"ג, אך ניתן לבטא ב-מ"ג/ל' עבור רמה זהה.

 

בקרקע חולית (SP<25) מבצעים מיצוי מימי של אשלגן (K) ושואפים להגיע לרמה של 40-32 מ"ג/ל' או 1.0-0.8 מא"ק/ל'. לחנקן (N) ולזרחן (P) מתייחסים בקרקע חולית כמו לרמה בקרקע קלה.

 

זריעה או שתילה

לפני שנים רבות, בתקופה שבה לא היו ברשותנו זני מכלוא, זרעו קולרבי בדומה ללפת, צנון וסלק אדום, ולאחר ההצצה נהגו לדלל למרווחים קצובים. מגבלות בהדברת עשבים ועלות גבוהה של זרעי זני המכלואים, הובילו למציאות של שתילה, מה גם שקלח קולרבי מתפתח מעל פני הקרקע באזור על-הפסיג כהתעבות בבסיסי העלים (ראו פרק המבוא) ומשווק ללא השורש השפודי, העשוי להתפתח בתנאי זריעה אך לא בתנאי שתילה. לפת, צנון וסלק אדום, בשונה, הם כאמור בפרק המבוא גידולי אשרוש, המתפתח בתת-הפסיג (צוואר השורש), כאשר מחציתו בקרקע, ומשווק עם השורש השפודי המתפתח בזריעה ומהווה חלק אינטגרלי מהאשרוש. מכאן שהאחרונים מתאימים רק לזריעה, בעוד שהקולרבי מתאים בעיקר לשתילה. ההסתייגות הנרמזת במילה בעיקר, נובעת מהאוכלוסייה הרבה של שתילי הקולרבי, וכפועל יוצא מכך, מעלות גבוהה למגדל. כיצד אפוא מגשרים על כך, לנוכח העלות הגבוהה של זרעי המכלוא ושל עבודת הדילול ומגבלות הדברת העשבים בזריעה?

 

מומלץ לשקול זריעה אך ורק באמצעות מכונת זריעה (מזרעה) מדויקת, המסוגלת לזרוע זרעים בודדים במרווחים קבועים לעומד סופי, וישנן מזרעות כאלה בעיקר פניאומטיות. כאן המקום להזכיר, כי גם שתילה מדויקת, במרווחים קצובים ומדויקים, אפשרית לביצוע מעולה ויעיל באמצעות מכונות שתילה, וישנו מגוון רב למדי של מכונות שתילה כאלו.

 

הזנים

כאמור כל זני הקולרבי הינם מכלואים. כל הזנים ניתנים לשתילה ולגידול בכל ימות השנה. להלן רשימת הזנים המומלצת:

קוריסט (Kohrist), מיוצר על-ידי Bejo ומשווק על-ידי עדן-זרעים, זן לבן (ירקרק);

קונמר (Kohnmar), מיוצר על-ידי Bejo ומשווק על-ידי עדן-זרעים, זן לבן (ירקרק);

קוליברי (Kohlibri), מיוצר על-ידי Bejo ומשווק על-ידי עדן-זרעים, זן אדום (סגול).

 

הזן קוריסט חצי פחוס והזן קונמר חצי עגול. יבול הזן קונמר גבוה יותר עבור קוטר קלח נתון. בשנה האחרונה התפתחה בזן זה החמה על החלק העליון של הקלח, בתנאי גידול בבתי צמיחה מכוסים בפלסטיק וחסומים בקירות על-ידי רשתות 50 מש. קודם לכן לא נצפתה תופעה פיסיולוגית זו, לא בבתי רשת ולא בגידול בשדה הפתוח. אותם זנים משמשים את הגידול בשטח פתוח, בבית רשת ובבית צמיחה.

 

העומד, אוכלוסיית הצמחים ומרווחי הגידול

רווחי הזריעה לעומד סופי לאורך השורה ומספר השורות הנזרעות בערוגה זהים לאלו של תנאי שתילה, ובשני המקרים השילוב ביניהם הוא המוביל לאוכלוסיית צמחים גבוהה מאד בגידול. כמעט שאין אפשרות להגיע לאסיף היבול באופן חד פעמי, וככל שמרווחי הגידול בתוך השורה צפופים יותר, מתארך הגידול, מתרבה מספר האסיפים ועולה היבול. נתוני העומד, אוכלוסיית הצמחים ומרווחי הגידול מפורטים להלן:

 

 

 

כדאי מאד לבצע שתילה ידנית לאחר סימון מוקדם במעגילה, המסמנת הן את שורות השתילה והן את נקודות השתילה, כמובן בסידור בסגול. מלבד ייעול השתילה הכרוך בכך, הרי ככל שמדייקים במרווחים, משתפרת האחידות, פוחת מספר האסיפים ועולה היבול. מכאן, שייעול השתילה וייעול האסיף כרוכים זה בזה. סימון טוב יעשה במהירות איטית ובאמצעות מעגילה שקוטרה לפחות 12 אינטש (30 ס"מ).

 

העומד, אוכלוסיית הצמחים ומרווחי הגידול בבית רשת או בבית צמיחה יהיו בדומה לשטח הפתוח. במצע מנותק עדיף לצופף בין השורות עד 20 ס"מ ובתוך השורה עד 12 ס"מ, בהתאם למארז.

 

השתילים והשתילה

שתיל גוש דמוי פירמידה הפוכה, שנפחו עד 13 מ"ל ושגדל בתא שמידת פתחו העליון עד 7/8 אינטש, יהיה מוכן לשתילה כ-24 עד 30 יום מהזריעה במשתלה, בהתאם לעונות השנה. מצע הכבול של גוש השתיל צריך להגיע לשדה לח וממוים היטב ולהישאר במצב זה עד לסיום השתילה. שותלים בשעות הבוקר המוקדמות והקרירות או בשעות אחר-הצהרים המאוחרות.

 

בהיות שתיל הקולרבי תוצר של נבט, היוצר על-פסיג ובהמשך מעין גבעול מקוצר (ראו פרק המבוא), ניתן לשתול אותו מעט עמוק יחסית מבלי להסתכן בכיסוי לב הצמח ובעיכוב ההתפתחות הראשונית. בשל כך ואף בשל מספר השתילים הרב לדונם, הוא מתאים מאד לשתילה ממוכנת. שתילה ממוכנת אפשרית אף בבית רשת או בבית צמיחה בגידול בקרקע.

 

השקיה

יום קודם השתילה משקים בהמטרה 20-10 ממ"ק לשם הפעלת קוטלי עשבים וכהשקיה טכנית לקראת השתילה, אלא אם ירד גשם משמעותי. בעונות חמות משקים בהמטרה תוך 3 שעות מרגע תחילת השתילה ובהמשך מומלץ לעבור להשקות בטפטוף.

 

בערוגות ברוחב 1.63 מ' או 1.73 מ' נחוצות 2 שלוחות טפטוף לערוגה, ואילו בערוגות ברוחב 1.83 מ' או 1.93 מ' נחוצות 3 שלוחות טפטוף לערוגה (ראו טבלה בפרק העומד, אוכלוסיית הצמחים ומרווחי הגידול). בקרקע חולית ובמצע מנותק, מרווחי הטפטפות לאורך השלוחה יהיו 20 ס"מ וספיקת טפטפת 1.2-1.0 ל'/שעה. בקרקע קלה, מרווחי הטפטפות לאורך השלוחה יהיו 25-20 ס"מ וספיקת טפטפת 1.2 ל'/שעה. בקרקע בינונית, מרווחי הטפטפות לאורך השלוחה יהיו 30-25 ס"מ וספיקת טפטפת 1.6-1.4 ל'/שעה. בקרקעות לס וכבדה, מרווחי הטפטפות לאורך השלוחה יהיו 30 ס"מ וספיקת טפטפת 1.6 ל'/שעה. נתונים אלו אמורים ליצור תנאי התפשטות של הרטיבות להיקף החיצוני של כל טפטפת וטפטפת ולאחד במהירות את כתמי הרטיבות, תוך חיסכון ניכר במים.

 

משקים בטפטוף כל 7-3 ימים בעונת החורף וכל 5-2 ימים בעונות החמות, בהתאם לסוג הקרקע ולתגובת הצמחים. כפי שהוכח בניסוי ברמת-הנגב, ניתן להשקות (בטפטוף בלבד) במים מליחים ברמת מליחות די גבוהה עד EC= 6.0 ד"ס/מ'. משקים בכמות הנגזרת מנתוני התאדות יומית או תקופתית מגיגית, מוכפלת במקדם המבטא את שיעור כיסוי הנוף מכלל החלקה באחוזים. מקדם זה נע בין מינימום של 0.25 למקסימום של 0.7. משקים עד סמוך מאד למועד אסיף היבול.

 

במצע מנותק משקים מדי יום ולעתים אף מספר פעמים ביום.

 

הדברת עשבים

אחת האפשרויות היעילות והטובות לשימוש, בבית צמיחה ובבית רשת וכן גם בשטח פתוח, הינה חיטוי קרקע והדברת עשבים באדיגן או באדוכם או במטמור. בבית צמיחה ובית רשת, זהו האמצעי היחיד האפשרי, שכן לקוטלי עשבים מסוימים עלול להיות אפקט מוגבר של לחץ אדים בתוך מבנה, ולו גם מאוורר. מנת הטיפול נעה בין 40 ל60- ל'/ד' אדיגן ואדוכם או 40-30 ל'/ד' מטמור. הטיפול יינתן בהמטרה תוך הזרקה למערכת המים, בהתאם להוראות הספק ותוך נקיטת כל אמצעי הזהירות.

 

ימים ספורים לפני השתילה, בשטח פתוח בלבד, מרססים גול או אחד מתחליפי גול הרבים. מבצעים את הריסוס במרסס מוט רתום לטרקטור, כדי לשלוט בדיוק היישום והמינון. הפומיות (דיזות) לריסוס זה הן מטיפוס מניפה (Tjet) בזוית o110 במרווחים שווים של 50 ס"מ ביניהן. גובה מוט הריסוס 50 ס"מ מעל פני הערוגה. בקרקע חולית מרססים 130 סמ"ק/ד', בקרקע קלה מרססים 150 סמ"ק/ד', בקרקע בינונית ולס מרססים 180 סמ"ק/ד' ובקרקע כבדה מרססים 200 סמ"ק/ד'. מפעילים את התכשיר ב"הדבקה" לפני הקרקע, באמצעות המטרה קלה (או גשם משמעותי) של 20-10 ממ"ק, בהתאם למצב רטיבות הקרקע וצרכים אחרים (ראו פרק השקיה). אין לרסס גול או מי מתחליפיו על הגידול, גם לא במינון נמוך.

 

בעת שיבוש החלקה בדגני בר או בספיחי דגן תרבותי טרם השתילה או הזריעה (גם רחבי עלים), ניתן לרסס דו-קטלון, אך לא ראונדאפ או אחד מתחליפיו וגם לא בסטה. שיבוש דומה בדגניים לאחר השתילה מאפשר לרסס באחד מקוטלי הדגניים הרבים מאד. בתכשירים אלו אין להשקות לאחר היישום ואין ליישם סמוך לגשם. בניגוד ליישום גול, יש לרסס תכשירים אלו במוט ריסוס עם פומיות מטיפוס קונוס חלול (Cone-jet).

 

קולרבי זרוע מרססים לאחר הזריעה ולפני השקיית הנבטה, בתכשיר הוותיק דקטאל 1.0 ל'/ד', עם אותו מוט ריסוס רתום לטרקטור ואותן פומיות כמו בריסוס גול או תחליפיו. מפעילים אותו, כאמור, בהשקיית הנבטה של 20-10 ממ"ק/ד'. דקטאל מצטיין במניעת הצצה של כוכבית, רגלת-הגינה, סלק-בר, ירבוזיים לרבות שרוע ואף כשות. באשר לדגניים, נוהגים בזריעה כמו בשתילה.

 

דישון חנקני במהלך הגידול

כאמור בפרק דישון יסוד, גידול קולרבי אינו דורש רמת פוריות גבוהה ולעתים קרובות יש צורך לרסן לא רק את הגידול אלא אף את המגדלים אותו. בכרוביים אחרים, ובייחוד בכרובית, בברוקולי ובכרוב עגול (לפי סדר זה), ההתפתחות, הגודל ולעתים גם איכות הקולס עומדים במתאם לעוצמת ההתפתחות הווגטטיבית של הצמח השלם. בקולרבי אין זה כך, וצימוח וגטטיבי חזק עלול להפריע ואינו תורם ליבול או לאיכות. גודל הקלח יושג כמעט תמיד בוודאות, אם רק ניתן לו די זמן לכך, מה גם שדרישות שוק הצרכנים ביחס לגודל הקלח צנועות מהפוטנציאל הניתן להשגה. גודל הקלח נקבע על-ידי צפיפות אוכלוסיית הצמחים, תכונות הזן, משך ההמתנה לאסיף ורמת הדישון (בעיקר בחנקן ובאשלגן) ולפי סדר חשיבות זה.

 

עודפי הזנה, ובעיקר בחנקן, גורמים לצימוח וגטטיבי מופרז של הנוף, העלול להביא להגברת התחלואה במחלות אוהדות לחות, שמקורן בפטריות או בבקטריות. כמו כן הוא עלול לדחות את האסיף ולהפחית את עוצמת הצבע הירוק של הקלח, וכל זאת תוך בזבוז משאבים מיותר.

 

מדשנים במהלך הגידול ולאחר קליטת השתילים בחנקן בלבד. מתחילים לדשן ברמה של 100 ג' חנקן צרוף לדונם ביום. כשהצמחים מגיעים לגובה 15 ס"מ, מכפילים את מנת הדשן לכדי 200 ג' חנקן צרוף לדונם ביום. לרוב אין צורך להעלות את רמת הדישון פעם נוספת. סביר ונפוץ יותר הצורך להפחית את רמת הדישון ואף להפסיקה כליל, כאשר מתחילה צמיחה פרועה. מצב כזה קיים לעתים מאד קרובות.

 

קולרבי, המגודל בקרקע של בית צמיחה או בית רשת, זקוק לדישון זהה פחות או יותר. אך במצע מנותק יש לספק לצמח NPK בתוספת יסודות קורט (מיקרואלמנטים). מדשנים בשפר או בשפיר 5-3-8 + 3, בריכוז של 0.5 ל'/ממ"ק מים, ובהגיע הצמח לגובה 15 ס"מ, מגדילים את הריכוז בכ-50% לכדי 0.7 ל'/ממ"ק מים. לרוב יש להפסיק לדשן בשלב מסוים לפרק זמן מסוים או עד לסיום הגידול. אפשרי גם לדשן בדשן מורכב מוצק פוליפיד 17-10-27 בריכוז של 350 ג'/ממ"ק מים, ובהגיע הצמח לגובה 15 ס"מ, מגדילים את הריכוז לכדי 480 ג'/ממ"ק מים ובוחנים בהמשך את הצורך להמשיך או לחדול לדשן לפרק זמן מוגבל או עד לסיום הגידול.

 

הדברת מחלות ומזיקים

המחלות האפשריות הן: ריזוקטוניה, קשיוניה גדולה, כשותית, חלפת, שחור-גידים.

המזיקים האפשריים הם: עש לב הכרוב (נדיר), עש הכרוב (עש גב היהלום), פרודניה, תריפס הטבק, כנימות עלה, כנימת עש הטבק.

הדברה כימית יש לבצע אך ורק בתכשירים, במינונים ובעיתויים מורשים. המלצות הדברה ניתנות בחוברת הדברת פגעים בירקות וכן בעדכונים המפורסמים מעת לעת.

תריפס הטבק הוא מזיק קשה מאד להתמודדות בעונת הקיץ בשטחים פתוחים. נזקיו הם בעיקר (אך לא בלעדית) אסתטיים ומתבטאים בצלקות מכוערות על פני הקלח, עד כדי אי יכולת לשווק. זאת אחת הסיבות לכך שגידול הקולרבי מצא את מקומו בבתי רשת ובבתי צמיחה מכוסים פלסטיק ורשת.

 

משך הגידול

בקיץ בשטח הפתוח כ50- עד 55 יום מהשתילה עד לאסיף. זריעה באותם תנאים תתארך בכשבועיים.

בבתי צמיחה ובבתי רשת באותה עונה נמשך הגידול כ40- עד 45 יום מהשתילה עד לאסיף.

בסתיו בשטח הפתוח כ60- עד 65 יום ובחורף כ75- עד 80 יום מהשתילה עד לאסיף. זריעה תתארך בכשבועיים בכל אחת מהעונות.

בבתי צמיחה ובבתי רשת באותן עונות נמשך הגידול כ55- עד 60 יום בסתיו וכ70- עד 75 יום בחורף.

 

היבול והשיווק

אוספים את היבול כאשר מגיע שיעור משמעותי מהקלחים לקוטר אופקי של ~ 10 ס"מ, שהוא הקוטר הנדרש בשוק הצרכני עבור קולרבי (גם עבור אשרושיים כמו לפת, צנון וסלק אדום). משקלו של קלח כזה ~ 300 ג' ואף יותר. פוטנציאל הקוטר והמשקל של הקלח הבודד גבוה הרבה יותר, ובכך מכתיבים הצרכנים, ובצדק, גם את רמת היבול בפועל, שהיא נמוכה מהפוטנציאל. במגבלות אלו, רמת היבול עשויה לגדול, ככל שהמגדל נצמד לשתילת אוכלוסיית הצמחים הגבוהה ביותר המומלצת (ראו פרק העומד, אוכלוסיית הצמחים ומרווחי הגידול).

 

יבולים טובים של 6 טונות/ד' ומעלה הושגו בשנים האחרונות באופן בלתי חריג, הן בגידול בשטח הפתוח והן בגידול בבתי צמיחה מכוסים פלסטיק ובבתי רשת, גם בגידול בקרקע וגם במצע מנותק.

 

רמת המחירים בשיווק הקיצי גבוהה יותר מאשר בשאר העונות.