שלי גנץ – מרכזת מקצועית לעגבניות מאכל, שה"מ

ד"ר מולי זקס – מרכזת מקצועית לטכנולוגיה של השקיה, שירות שדה, שה"מ

עמרם חזן – שירות שדה, שה"מ

ד"ר אורי ירמיהו – קרקע ומים, מינהל המחקר החקלאי, גילת

המגנזיום (מגניון, Mg) ממלא תפקיד חשוב בהזנת הצמח ונמצא במרכז מולקולת הכלורופיל (הפיגמנט הירוק הדרוש לפוטוסינתזה), המעניקה לצמחים את צבעם הירוק. בנוסף, למגנזיום תפקידים חשובים אחרים: בחילוף חומרים בצמח, כולל סינתזה של חלבון, בסינתזה ובהפעלה של תרכובת האנרגיה בתא (ATP) ובחלוקת מאזן הפחמימות בחלקי הצמח השונים.

רמות המגנזיום הנצרכות על-ידי צמחי העגבנייה דומות לרמות הנצרכות של הזרחן.

המגנזיום מתנייד בקלות בצמח, ומשמעות הדבר שהוא יכול לנוע בצמח באופן חופשי.

מחסור במגנזיום הוא הפרעה תזונתית שכיחה בעגבניות. התופעה נפוצה בסתיו ובחורף, כאשר טמפרטורות הקרקע יורדות באופן ניכר, ובעיקר באזורים שבהם רמת המגנזיום במים נמוכה. קליטתו של המגנזיום מושפעת משמעותית מנוכחות קטיונים אחרים, כגון: אשלגן, אמון, סידן ומנגן. בדרך כלל, הצימוח, גודל העלה וייצור הפרי אינם נפגעים כל עוד לא הופך המחסור לקשה מאוד.

הקרקעות הכבדות (החרסיתיות) בארץ מכילות מגנזיום היכול לשמש מקור הספקה איטי של  מגנזיום לתמיסת הקרקע. בעבר, כשמקורות מי ההשקיה העיקריים היו מי הכנרת ובארות מקומיות שהכילו מגנזיום, סיפקו שני מקורות אלו את רוב דרישות הצמח.

בשנים האחרונות הופעלה תוכנית להתפלת מים בישראל, ובשנת 2014 יותפלו בישראל כ-585 מלמ"ק בשנה, בחמישה מתקנים גדולים לאורך הים התיכון, מאשקלון בדרום ועד חדרה בצפון. כמות זו הינה יותר מכפולה מכמות המים שנשאבת מהכנרת. מים מותפלים או מעורבבים במים אחרים משמשים כיום להשקיה באזורים שונים בארץ. המים המותפלים אינם מכילים כלל מגנזיום, לעומת ריכוז מגנזיום של כ-20 ח"מ במי המוביל. לפיכך, חובה על החקלאים להוסיף מגנזיום למי ההשקיה.

בניסוי, שהתקיים במו"פ רמת נגב, נלמדה תגובת העגבנייה לסידן ולמגנזיום.

השקיה ברמת מגנזיום גבוהה ובריכוז סידן נמוך פגעה בקליטת הסידן והגבירה את הופעתה של תופעת שחור הפיטם, ולהפך, השקיה בריכוז סידן עודף ובריכוזי מגנזיום נמוכים גרמה למחסורי מגנזיום.

חשוב לשמור על היחס 2:1 בין סידן לבין מגנזיום.

סימני המחסור:

מחסור במגנזיום מאופיין בהצהבה של עלים מבוגרים בחלקים התחתונים והמרכזיים של הצמח. הצהבת העלים מתחילה בהיקף הטרף ואחר-כך מתפשטת בכל שטחו. בדרך כלל סימני המחסור מופיעים תחילה בעלים התחתונים ובאמצע הצמח, כאשר הצמחים נושאים יבול כבד. העלים האמצעיים והתחתונים מתחילים להצהיב בין העורקים, הנשארים ירוקים (כלורוזה בין-עורקית). המחסור יכול להתקדם במהירות מן העלים הבוגרים לצעירים יותר. העלים הזקנים יותר עלולים להפוך צהובים או כתומים עם אזורים נקרוטיים חומים המופיעים בין העורקים.

1. המחסור נפוץ יותר בסתיו ובחורף, כאשר טמפרטורת הקרקע נמוכה (17 מ"צ>).

2. לפני הקטיף הראשון, כאשר עומס היבול על הצמחים הוא מרבי, פעילות השורשים  נמוכה ומעכבת קליטת מגנזיום.

3. ליקויים במבנה הקרקע ובניקוז המונעים התפתחות שורשים.

4. רמה נמוכה של מגנזיום במי ההשקיה.

5. עודף סידן ו/או אשלגן בקרקע.

6.  מוליכות חשמלית (EC) גבוהה של תמיסת הקרקע גם כשהיא נגרמת מדישון אשלגני בכמות גדולה.

7. זנים מסוימים רגישים יותר מזנים אחרים, ויש להעלות את ריכוז המגנזיום בהתאם.

1. יש לדאוג שריכוז המגנזיום במי ההשקיה לא יקטן מ-30 ח"מ (חלקי מיליון) מתחילת העונה, והוא יכול להגיע עד 70 ח"מ בזנים הרגישים. כמות הדשן המוספת תיקבע לאחר אנליזה כימית של המים וקבלת מידע על ריכוז התחלתי של מגנזיום במים.

2. הוספת המגנזיום יכולה להינתן בשלושה אופנים:

א. דרך המים:

1. בדישון בדשנים מורכבים המכיליםNPK  יש לבקש תמיד תוספת של 0.5% מגנזיום. כאשר מקור המים רובו מי התפלה, יש לדשן בדשנים מורכבים עם 1% מגנזיום או יותר. בדשן מור/אור ובדשן מעין (דשן חדש הדומה למור על בסיס אשלגן כלורי) יש תוספת של 1% מגנזיום ו-2% סידן.

2. על-ידי מתן דשן המכיל מגנזיום, על בסיס חנקת מגנזיום, או שימוש בדשנים מיוחדים, כגון מגניסל, מגנזאון, קלמג (מכיל גם סידן), קלמגון (מכיל גם סידן ויכול להכיל גם אשלגן), והזרקתם באמצעות משאבה נוספת בזמן הדישון. אין לשלבם עם דשן מורכב כלשהו, מאחר שתיווצר שקיעה כימית. במקרה שאין משאבה נוספת, ניתן לדשן בנפרד, מגניסל/מגנזאון בכמות של 2.0-1.5 ק"ג לדונם בפעם אחת. תדירות טיפול זה תיקבע לפי בדיקות קרקע, מים וסמני מחסור בעלים.

ב. ניתן לדשן בריסוס עלוותי במגנזיום חנקתי "מגניסל" או "מגנזאון", בריכוז של 2%. יש להימנע מריסוס חומרים אלה בשעות החמות, מחשש לצריבות נוף.

ג. דרך הקרקע: בקומפוסט יש כ-1% מגנזיום. יש לבצע אנליזה כימית של הקומפוסט לפני היישום.

באופן כללי, היישום דרך הקרקע בריכוז הנכון נותן מענה לבעיית המחסור במגנזיום, ואין צורך בריסוסי עלווה הדורשים עבודה נוספת ואשר עלולים להיות צורבניים.

3. יש להקפיד על רמות נאותות של EC בקרקע.

4. יש לוודא שהקרקע מנוקזת היטב ושהשורשים יכולים להתפתח כראוי.