מדענים טוענים, כי הקליפות והגבעול של הבצל יכולים לשמש כמרכיבי מזון היעילים לבריאות. הקליפה החומה והשכבות החיצוניות של הבצל עשירות בסיבים ובפלבנואידים, והגבעול מכיל מרכיבים גפריתיים ופרוקטנים (רב-סוכר). כמות הפסולת של הבצלים עלתה בשנים האחרונות, ובמקביל גברה הדרישה לגבעולים. יותר מ-500 אלף טונות של פסולת בצל נוצרים מדי שנה, בעיקר בספרד, בהולנד ובבריטניה, שם הם מהווים כבר בעיה סביבתית. הפסולת כוללת את הקליפה החומה, השכבות החיצוניות, השורשים והגבעולים, וכן בצלים פגועים או כאלה שנמצאו בלתי ראויים לשיווק. אחד הפתרונות יכול להיות שימוש בפסולת זו כמקור טבעי למרכיבים בעלי ערך תפקודי גבוה. החוקרים מהמחלקה לכימיה חקלאית באוניברסיטה האוטונומית של מדריד שיתפו פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת קרנפילד בבריטניה, ויחד הם ביצעו ניסויים מעבדתיים כדי לזהות את החומרים והשימושים האפשריים של כל חלק מהבצל. התוצאות פורסמו בכתב העת "Plant Foods for Human Nutrition". לפי המחקר, הקליפה החומה יכול הלשמש כמרכיב תפקודי העשיר בסיבים תזונתיים (מהסוג הבלתי מסיס) ובמרכיבים פנוליים (תרכובות אורגניות), כמו קוורצטין ופלבנואידים אחרים. שתי שכבות החיצוניות הבשרניות של הבצל מכילות גם הן סיבים ופלבנואידים. החוקרים ממליצים להשתמש בחלקים הפנימיים וכן בבצל כולו, כולל באותם חלקים המושלכים כפסולת, כמקור לפרוקטנים וכמרכיבים גפרתיים. לבסוף, תוצאות הניסויים מראות כי רצוי להפריד את החלקים השונים של הבצלים במהלך שלב העיבוד התעשייתי, וכך לאפשר להם לשמש כמקור למרכיבים תפקודיים שיוספו למזון אחר.