האבטיח נתפס כאחד מסמליו היותר מובהקים של הקיץ המקומי, כפרי ה"כל-ישראלי", המשרה בסביבתו אווירה "עממית" ו"אותנטית", אלא שאסופת העבודות המשתתפות בתערוכת הסתיו של בית ראובן, "אבטיחים", אינה משקפת אותו תת-מודע אבטיחי קולקטיבי של חופש גדול, ים ושאר תענוגות קיץ.

דימויי האבטיחים בתערוכה אינם מזוהים ברובם עם פנטזיה ים-תיכונית על ה"מקום", אלא עם מזרח תיכון קונקרטי, עם בן המקום עצמו – עם הערבי, התימני, המזרחי, ולפעמים הם טעונים ביצריות ואפילו באלימות. בתערוכה גלריה של ייצוגים בסוגי מדיה שונים, שהמשותף לכולם הוא לא רק האבטיח עצמו אלא גם ממד ההתבוננות והבחינה העצמית הגלום בייצוגו.

התערוכה נחלקת לשתי חטיבות: עבודות היסטוריות, ציורים של בני הדורות הראשונים, אשר משנות ה-20 ואילך הציגו את האבטיח בהקשר של חגיגת המזרח ובאווירה פולקלוריסטית של תמונת הווי, ועבודות משלושת העשורים האחרונים, במיוחד בצילום, המחברות את האבטיח לגופניות ולמיניות, וגם ממד פוליטי-חברתי לא נעדר מהן. מקומו של האבטיח בעבודות המאוחרות מטעין למעשה גם את העבודות ה"היסטוריות" וכמעט מאלץ לצפות בהן באור ביקורתי.

שתי עבודות חדשות של סיגלית לנדאו זוכות לחשיפה ראשונה בתערוכה: ניצבת על אבטיח בים המלח (מזרקה, נביעה מהטבור) – פסל ברונזה קלאסי ומפתיע מבחינה זו יחסית לעבודת הוידיאו המוכרת של האמנית, ודמעות הבּטיח, בו אבטיחים, מלח בישול וצלחות נחושת יוצרים מעין מזרקה.

יצירות של האמנים הבאים משתתפות בתערוכה: ראובן רובין, נחום גוטמן, פנחס ליטבינובסקי, משה קסטל, יעקב שטיינהרט, יוחנן סימון, שמשון הולצמן, יחזקאל שטרייכמן, ליזלוטה גרז'בינה, יהושע גרוסברד, עמוס ישכיל, מיכאל סגן-כהן, מיכה בר-עם, אבי גנור, יאיר גרבוז, נורית דוד, דוד ריב, סיגלית לנדאו, יקי הלפרין, נינו הרמן, אנה ים, אלכס ליבק, אוהד מטלון, דוד עדיקא, שרון פדידה, רזי, נעמי תרזה שלמון, אלי שמיר.

בית ראובן: רח' ביאליק 14 תל אביב. שעות פתיחה: ב', ד', ה' – 15:00-10:00;

ג'-20:00-10:00; ששי – 15:00-10:00; שבת וחג – 14:00-11:00.