יוסף (יוסטה) בן אליזבט ז"ל

ליווינו את יוסטה למנוחת עולמים בערב ראש השנה לאילנות – ט"ו בשבט, ובשבוע שבו קוראים את פרשת השבוע – פרשת יתרו, על ביקורו של יתרו אצל בני ישראל בהנהגת משה, במדבר סיני. כשראה יתרו שמשה שופט את העם מן הבוקר ועד הערב, המליץ בפניו למנות שרי אלפים, שרי מאות וכו'. שאל משה, ואת מי למנות, והתשובה הייתה, אנשי חיל ושונאי בצע. יוסטה היה כזה, איש חיל וחקלאי תמים בכל רמ"ח אבריו. אם נבדוק, נמצא שחיל = 48 = מח. אין ספק שיוסטה היה בנוסף גם איש עם הרבה מחשבה ומח.

בט"ו בשבט נוטעים עץ. עץ = 160. כסף = 160. ההבדל בין מצוי ורצוי = 160. ההבדל בין מצוי ורצוי בעולמנו הוא עץ – ויוסטה האדם כעץ השדה.

הלכתי אצל חבריי החקלאים ושמעתי על יוסטה:

מקשיב

פותר בעיות

ביישן

צנוע

יצירתי

מגשר בין עולמות, בין החקלאות וההתיישבות

ואני סבור שמעל כל אלה היה יוסטה יצירתי. יצירתי בשותפות עם חברו הטוב חיים פטקין, שדומה כי אין לה אח במזרח התיכון כולו, כמו גם יצירתי בקידום הסדר המים להתיישבות.

אנשים ממפוני גוש קטיף ביקשו לעשות "מי שברך לחולה" ליוסטה היקר. התנאי לכך שייקרא שמו ושם אמו ז"ל, והיה צריך לחפש ולמצוא את שמה. וכך נעשה. ביום השישי ערב שבת התקשרה רחל, הטובה באדם, ואמרה שהמצב קשה וצריך להתפלל. עליתי בשבת לתורה בבית הכנסת תל גנים ונשאתי ברכה לחולה, יוסף בן אליזבט, מבלי לדעת שחצי שעה לפני כן החזיר נשמתו לבוראו.

נקווה שהברכה תלווה את האיש יוסטה היקר בשערי שמים.

יהי זכרו ברוך.

בהוקרה עצומה

חיים צבן

צנובר יועצים