העדה הדרוזית בישראל קשרה את גורלה עם העם היהודי במדינה, והדרוזים תורמים לקיומה הן כחיילים נועזים והן כחקלאים מעולים, אנשי מקצוע מן השורה הראשונה. חלק בלתי נפרד מקיומה ובניינה של הארץ הזו. בשותפות ובאהבה גורלם נקשר בגורלנו. 

הכרתי את אניס ובניו לפני 25 שנה. עם כניסתי לתפקיד מזכיר הארגון, שילבתי אותו בארגון כנציג מגדלי הירקות בעדה הדרוזית. אניס הפך חבר, מהחקלאים הטובים והישרים, איש משפחה למופת, מקצוען בכל רמ"ח איבריו. מגדל עגבניות משובחות בכל ימות השנה, בשטח פתוח ובחממות. מדי פעם מגדל לנשמה קצת כרוב וכרובית, ותמיד מתפעלים מהאיכות המיוחדת של תוצרתו ומחכים לה בשוק חיפה.

הכנסת אורחים של הדרוזים ידועה ברבים ומכבדת. בעיצומה של תקופת המלחמה ביקרתי אותו בעוספיה, שוחחנו והחלפנו דעות. פגשנו אותו עם בנו, יעקב, אשר לא מש מצידו. 

אניס הוא גם שגריר של הארגון, ולכל מי שמגיע לבקר אותו הוא מספר על החום ושותפות הדרך בארגון מגדלי ירקות, על חשיבות הארגון ואנשיו, על היחד ועל האהבה ההדדית. 

אני שמח על החברות שלנו רבת השנים, ומקווה שבקרוב יימחק  מספר החוקים חוק הלאום המבזה, שמטיל כתם על השותפות רבת השנים בין העדה הנפלאה והעם בישראל. לתפארת העדה הדרוזית ומדינת ישראל.

 

מאיר יפרח