החקלאות טסה לשום מקום

החום המתמשך, הקורונה, היבוא הבלתי אחראי, וירוסים ומחלות גם בשטחים, סגר כללי יש, תקציב מדינה אין, לכן הכול תקוע, וגם החקלאות. נראה שלאיש לא אכפת, ונשארו רק סיסמאות. העובדים הזרים תקועים, חקלאים מתייאשים ואין שומע, האם להתחיל את המאבק להסדרת החקלאות? אבל עם מי?

אין עם מי לעבוד כשהממשלה אינה יציבה. משרד החקלאות מנסה להתמקם בנושאים שכבר מזמן היו צריכים להיות מוסדרים, כמו שוק סיטוני, סימון תוצרת, סטנדרטים, ביטול אגרות, הוזלת מים, עצירת היבוא. יש אולי כוונות טובות, אבל עם כוונות אי אפשר להזיז דבר. הנזק שנגרם לחקלאים מתחיל להיות בלתי הפיך, ואין מושיע. מדינה שהולכת לשום מקום, הכול נראה כמו "תפוס כפי יכולתך", ואיש הישר בעיניו יעשה.

נעבור את החגים, נעבור את הקורונה, אולי יבואו ימים טובים יותר.

בינתיים נאחל לכל החקלאים לשרוד את התקופה הזו, בריאותית וכלכלית, מהתקופות הקשות שידעה המדינה, בתקווה שעוד נחזור לשפיות ולחיים נורמליים.

למגדלי הירקות קשה, אבל הם נטועים חזק בקרקע, חזקים ועיקשים מתמיד.

שנה טובה לכל החקלאים ולמשפחותיהם, למדריכים ולחוקרים, לכל העוסקים ותומכים בעבודה החקלאית, שנת בריאות וחדשות טובות.

מאיר יפרח