זה שנים רבות שאני פעיל במגזר החקלאי וליוויתי לא מעט מנכ"לים במשרד החקלאות. היו מינויים גרועים לא פחות, אבל המנכ"ל הנוכחי, שפרש בימים אלה, עבר את כולם. תחת הסיסמה של התמודדות ביוקר המחיה, השתלטה אידיאולוגיה של שוק עולמי פתוח וכפר גלובלי, והונהג בכל הזדמנות יבוא פרוע וחסר רחמים כלפי החקלאים המייצרים בשוק המקומי, במוצרים שיש בהם די והותר לכלל האוכלוסייה ובמחירים סבירים, חקלאים שרבים מהם מיישבים את גבולות הארץ ואחראים לביטחון המזון, כפי שנוכחנו בעידן זה של מגפת הקורונה. אבל כל זה לא בדיוק עניין אותו. מבחינתו החקלאים בכיינים, וכך כתב לאחרונה לראש המועצה הלאומית לכלכלה: "ואני מציע שוב עתה, כי נציגי החקלאים והממשלה יפעלו במשותף להצגת חקלאי ישראל כהווייתם, כחקלאים מצליחים, יזמים, יצירתיים ויצואנים, שאינם כלל ועיקר פושטי יד ורגל, כפי שמוצגים על ידי משרדי יחסי הציבור של חלק מארגוני החקלאים". כלומר, הוא סובר שמצבם של החקלאים כיום מעולם לא היה טוב יותר…
המנכ"ל היוצא לא המציא את הגלגל, ומה שלא מגדלים בארץ אין בעיה לייבא, אבל היבוא חסר האחריות שהנהיג הועיל רק לכמה יבואנים, שהתעשרו על חשבון החקלאים, ולא הוזיל לצרכנים באגורה.
בכל תקופת כהונתו לא הרבה להגיע ליישובים החקלאיים, לא באמת הקשיב למצוקות החקלאים, ובמקביל הגה רעיונות הזויים ומבישים, כמו החכרת מיליון דונם בנגב לסינים, העברת מרכז וולקני לצפון הארץ, הצעה להפרטת 50 אחוז ממוצרי הידע של מרכז וולקני למדינה זרה, רפורמה בניהול יערות המדינה, רעיון המעבר לתמיכות ישירות לחקלאים ועוד.
במקביל נעשה ניסיון תמידי לפגוע במועצות הייצור החקלאיות, הגופים הכמעט יחידים שנותנים גיבוי לחקלאים ומנוהלים על ידיהם ובכספם, ובזאת השקיע אנרגיה רבה.
כמו-כן, לא נעשה דבר כדי להגביר ולתמוך במשקים החקלאיים באמצעות השקעות, הוזלת עלויות הגידול, וגם לא בהקמת שוק סיטוני מודרני ואיכותי שחיוני למדינה, שהיה נותן מענה לשני מיליוני טונות ירקות ופירות, צעד שנקבר בקדנציה הזאת.
אפשר עוד להרחיב ולכתוב על יחסו המתנשא לחקלאים ולנציגיהם, וגם כלפי העובדים שלו במשרד החקלאות, אבל בפשיטת הרגל המוסרית של מערכות פוליטיות, כאשר מגיע למשרד החקלאות אדם עם אג'נדה כלכלית חד כיוונית וללא הבנת התחום החקלאי, מה הפלא שזאת התוצאה.
נקווה לימים טובים, שזכינו לשר ומנכ"ל שאוהבים את הארץ הזאת ואת חקלאיה, ובא לציון ולחקלאות גואל.
מאיר יפרח