סיכום 2016 בחקלאות
רחל בורושק, כלכלנית התאחדות חקלאי ישראל
נתוני ענף החקלאות, כפי שמרוכזים על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מעובדים להלן לאומדני שנת 2016, גם לאור נתוני הענף של השנים הקודמות.
חשיבות ניתוח הנתונים איננה רק לטובת ההיסטוריה, אלא בזכות יכולתם של הנתונים לשמש מצע מושכל לזיהוי תהליכים, תוך האפשרות להתמקד בפתרון כשלים מצד אחד ולאתר הזדמנויות מצד שני.
כללי
שורת "הכנסות החקלאים" של אומדן שנת 2016, לפני הוצאות מימון ושכר החקלאים, גבוהה מזו של השנה הקודמת, כאשר שיפור הרווח נובע בחלקו מהורדת נטל המס על העסקת העובדים הזרים בחקלאות ובחלקו מירידה במחירי סל התשומות ופריון כולל חיובי.
יחד עם זאת, בהסתכלות יותר רחבה, הייצור החקלאי, כמצרף, איננו גדל כבר מספר שנים, ולאורך זמן דריכה במקום כמוה כהליכה לאחור.
מאחורי היקף פדיון ריאלי קבוע, עומדת ירידה קבועה בהיקפי היצוא החקלאי הטרי, שהיה עד להצטמקותו חוד החנית של צמיחת הענף, כמו גם חוד החנית של אימוץ טכנולוגיות מתקדמות ומדדי איכות גבוהים.
צמצום היצוא ניכר בעיקר בענפי הירקות, ולא נראה כי בעתיד הקרוב ניתן יהיה לחזור להיקפי היצוא הקודמים של גידולי היצוא המסורתיים במדינות היעד המסורתיות. הניסיון לצאת ליעדי יצוא חדשים ורחוקים יותר הינו אמנם ניסיון ראוי, אך טרם ניתן לקבוע אם כיוון זה יביא להיפוך משמעותי במגמה.
התכנסות מרבית החקלאות לשוק המקומי, הטרי או המתועש, פוגשת, בחלק מענפי הייצור, מגמה מתמשכת של ירידה ברמת הצריכה לנפש, דבר שמצביע על פוטנציאל עתידי לא מבוטל.
במקביל נוצר בשנים האחרונות גורם חדש לחוסר וודאות, אשר בא לידי ביטוי בשימוש ציני של המדינה בטיעוני יוקר המחיה, על-ידי התרה של יבוא תוצרת טרייה בכל עת שהמחירים לחקלאי "מרימים ראש".
בהקשר של הרצון לחשיפת החקלאות ליבוא מתחרה, יש לציין כי ה"רעיון הגדול" של הורדת מכסים מול תמיכה ישירה מראה כי הסיכון שבחשיפה גדול הרבה מעל ומעבר לכל סכומי תמיכה שהמדינה, אולי, תהיה מוכנה להזרים לטובת הכנסות החקלאים. כאשר מדובר במוצרי מזון בסיסי, הסיכון מיוחס לא רק לחקלאים אלא גם למדינה ולצרכנים, כאשר היסמכות הולכת וגוברת בסל הצריכה הבסיסי על מקורות יבוא עלולה להיות חרב פיפיות בהקשר של חובת המדינה להבטיח הספקת מזון שוטפת, במחירים ובאיכויות סבירים.
למרות חלקה הלא מכריע של החקלאות ביוקר המחיה בישראל, אנו עדיין צפויים גם בעתיד ללחצים בעניין פתיחת השוק הישראלי ליבוא של תוצרת חקלאית. לקחי השנים האחרונות מצביעים בבירור על כך שיש לנקוט בעניין זה, אם נפל הפור, במדיניות המגדרת את הסיכונים, על-ידי פתיחת מכסות יבוא במכס מופחת או בפטור ממכס, תחת פתיחה שמביאה חוסר ודאות, בו לא ניתן לקיים ייצור חקלאי לאורך זמן.
החקלאות, ששרידותה לאורך השנים באה בשל היכולת להסתגל ולאמץ טכנולוגיות חדשות ומהמתקדמות בעולם, הציגה בשנים האחרונות, ועד 2015, שיעורי פריון שליליים, שכתהליך אמורים לעורר דאגה רבה. נתוני 2016 מראים שיעור פריון חיובי, ביחס לכל גורמי הייצור, ויש לקוות ועדיין לראות בנתוני השנים הבאות אם חל היפוך במגמה.
בהמשך אנסה להציג את ממצאי החקלאות העיקריים ובתמצות רב, מתוך כוונה להצביע על התהליכים והמגמות, אשר בחלקם דורשים עידוד והמשך ובחלקם טיפול מונע.
ערך התפוקה החקלאית
שנת 2016 מצטרפת לקיבעון המאפיין את התפוקה החקלאית זה מספר שנים ברמה של כ-30 מיליארדי שקלים. בנוסף, בניגוד למגמה הרב-שנתית עד כה, פדיון ענפי הצומח נמצא בירידה, ואילו הפדיון של מצרף ענפי בעלי-חיים נמצא בעלייה.
היצוא החקלאי
בחינה של התפתחות היצוא, מאז שנת 2011, מצביעה על כך ש-75% מירידת התפוקה של היצוא הטרי נובעים מצמצום היצוא בענפי הירקות. יצוא הפרחים נמצא במגמת צמצום עוד מתקופות קודמות.
יצוא הזרעים ימשיך להצטמצם, לאחר הוצאת ליבת הפיתוח והייצור של חברות הזרעים מהארץ.
ובענפי הירקות:
- יצוא הפלפל ירד למחצית מערכו בעבר.
- יצוא עגבניות למעשה כמעט שאינו קיים יותר.
- יצוא גזר ותפוחי אדמה – תנודתי ובמגמת ירידה.
איור מס' 1: ערך ריאלי של יצוא ירקות
בניסיון להסביר את הגורמים לצמצום היצוא, מחושבים תנאי הסחר של הגידולים – הפער בין השינוי במחיר התוצרת במונחי שקלים לבין השינוי במחירי התשומה:
- השנים 2012, 2013 ו-2014 מייצגות תנאי סחר מורעים.
- השנתיים האחרונות, 2015-2016, בהן חלה רוב הירידה בערך היצוא, מייצגות דווקא שיפור בתנאי הסחר:
במצטבר (2016-2015), עלו מחירי התפוקה ב-8% לעומת ירידה של 3% במחירי התשומות.
מכאן, שירידת היצוא של השנתיים האחרונות איננה קשורה למחירים.
השפעת שערי המטבע:
במהלך 2016 הדולר בארץ יחסית יציב, והאירו במגמת ירידה מסוימת.
בממוצע, לשני המטבעות השפעה זניחה בשנת 2016.
הפגיעה הקשה היא בשנת 2017, ובעיקר ליצוא תלוי דולר ארה"ב.
לסיכום מצב היצוא:
- צמצום היצוא מתרכז בעיקר בענפי הירקות, שהיו במהלך שנות האלפיים חוד החנית שלו.
- ענף הפרחים, שהיה גם כן חלוץ יצוא בעבר, הצטמצם עד מאוד.
- יש להניח כי הירידה ביצוא הזרעים תימשך גם בעתיד, כאשר חברות הזרעים מוציאות את ליבת העסקים שלהן מישראל.
- יצוא הפירות יציב ואף בעלייה – אבוקדו, תמרים ורימונים.
- יצוא ההדרים יציב בהיקפי היצוא, כולל תחלופה של זנים במהלך השנים, לטובת הקליפים.
- קיום היצוא במבנה הגידולים הנוכחי, ואף הגדלתו בעתיד בשווקים המסורתיים, מוטלים בספק גדול.
- פיתוח זנים חדשים וייחודיים שיעקפו את התחרות הקיימת – גם הוא אינו נראה באופק בזמן סביר.
לכן, אם ניתן לעשות מעשה, גם אם לא יחזיר את הגלגל לאחור, הוא יכול להיות בתחומים הבאים:
- פיתוח שווקים חדשים (מאתגרים בשל המרחק);
- פיתוח טכנולוגיות מייעלות שישפרו את יכולת התחרות.
- הפעילות שנועדה לתמרץ את היצוא – קידום חוק עידוד השקעות הון, תמיכה בפיתוח שווקים חדשים והרבה יצוא של ידע וטכנולוגיות, כל אלו בכיוון חיובי, אולם על פניו, לא נראה באופק מהפך אמיתי שישנה את המגמה.
בשורה התחתונה, משמעות צמצום היצוא היא גם צמצום במספר המשקים, ולאורך זמן, המשמעות היא ריכוז הפעילות בשוק המקומי, שמאותגר לא אחת על-ידי יבוא.
גם אם בחלק מהענפים יש פוטנציאל לגדילה בשוק המקומי, הנטייה של המדינה, לשלב יבוא בכל עת שהמחירים עולים אף במעט, מקשה על התהליך והיציבות הנחוצה.
השוק המקומי הטרי
לנוכח צמצום היצוא והקושי להחזירו למסלול צמיחה בטווח הקצר, מעניין אם יש בכוח השוק המקומי הטרי לגדול ולפצות על ירידה זו.
הדרך לבדיקת יכולת הפיצוי:
- נתוני העבר – האם חלה תחלופה בין היעדים;
- בחינת המגמות בצריכה על-ידי חישוב ההתפתחות של הצריכה לנפש.
- השוק המקומי לעומת היצוא: 2016 לעומת 2013
ירידת ערך היצוא: 1.0 מיליארד ש"ח.
עליית ערך השוק המקומי הטרי: +0.8 מיליארד ש"ח.
אולם, הגדלת הערך של השוק המקומי נובעת כולה מענף הפירות, ואילו ירידת ערך היצוא, הנובעת מענף הירקות, לא מצאה ביטוי בתפוקת השוק המקומי.
מעבר לכך, פדיון הירקות לשוק המקומי לא השתנה, למרות עלייה בכמות הירקות שנמכרו ב-130 אלפי טונות, והמשמעות היא – ירידת מחירים.
חמור עוד יותר, המקור לכמחצית מגידול מכירת הירקות בשוק המקומי הוא יבוא ירקות (בעיקר עגבניות ומלפפונים) בשנים אלו.
- פוטנציאל לגידול הצריכה לנפש
צריכת הירקות לנפש בישראל אמנם נחשבת גבוהה, אולם נמצאת במגמת ירידה.
בשנת השיא, 2004, היא הגיעה ל-203 ק"ג לנפש בשנה, ואילו בשנת 2016 היא עומדת על 155 ק"ג לנפש בשנה בלבד (ירקות מייצור מקומי).
הפרש רמת הצריכה לנפש מגלמת כמות של מעל 300 אלפי טונות של ירקות.
איור מס' 2: רמת הצריכה של ירקות לנפש בישראל
לסיכום השוק המקומי הטרי:
פוטנציאל הצמיחה של המכירות לשוק המקומי מותנה ברמת הצריכה לנפש וברמת החשיפה ליבוא מתחרה.
ענפי הירקות מייצגים פוטנציאל חיובי, בשל מגמה רב-שנתית של ירידה ברמת הצריכה לנפש.
מנגד – יבוא של ירקות בסיסיים, בכמות הולכת וגדלה, מונע גידול ואף עלול לגרום צמצום בשל הכנסת גורם חדש של סיכון וחוסר ודאות.
מוצרי החקלאות המקומית מהווים אמנם נתח לא קטן מסל המזון, אולם לא את הנתח הגדול = פחות מ-7% מסל הצריכה הכולל וכ- 41% מסל המזון.
