"הנזק ביבוא הוא לא בכמות אלא באווירה"

אומר מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות בישראל, בהתייחסו ליבוא תוצרת חקלאית לארץ * יפרח: "זה כלי שניתן לידי היבואנים או רשתות השיווק, המאפשר להם להוריד את המחירים למגדלים"

עמוס דה-וינטר

"כל הסיפור של יבוא ירקות מחו"ל הוא בסך הכול רק בשני גידולים: בעגבניות ובמלפפונים, ולייבא את השאר זה לא מעשי, מה תייבא? סלרי, פטרוזיליה, פלפל, הרי יש לנו פה את הכול ובזול, המחירים בשוק הם זולים.

"נכון שמדובר רק ב-3% מכלל הירקות בארץ, אבל לצערי, הנזק הוא לא בכמויות היבוא אלא באווירה שנוצרת סביבו. יוצרים אווירה כאילו הולכים לייבא לכאן כמויות, מה שנותן צידוק לסיטונאים לומר לחקלאי: 'מה? אתה רוצה למכור לי במחיר כזה, אני כבר אעשה יבוא' – זה כלי שניתן ליבואנים או לרשתות השיווק, שמאפשר להם להוריד את המחירים למגדלים, לא פעם עד מתחת להוצאות הייצור."

אבל בפסח היבוא נפתח לכל, לכל התוצרת…

"זה הכל תרגיל פוליטי זול, כאילו שהם דואגים לעניים. במציאות לא עושים דבר למען העניים: לא מעלים את קצבאות הזקנה, לא מעלים את קצבאות הנכים, התרופות יקרות להחריד, המסים גבוהים. מרכיב המזון הטרי שהחקלאים מייצרים הוא כלל לא משמעותי ביוקר המחיה, והירקות זה בטח לא המרכיב הגדול בהתייקרות המחירים."

יש עכשיו יוזמה של חה"כ משה גפני וחה"כ איתן ברושי, להעביר את החוק לעידוד השקעות הון בחקלאות בכנסת. חוק שכזה יעזור לחקלאות בישראל?

"אם ימשיכו להתייחס לענף החקלאות כפי שהתייחסו עד היום – זה לא יעזור. מה גם שכלל אין צורך בתוספת של בתי אריזה ומפעלי קירור חדשים, יש בארץ די והותר.

"עכשיו, אם מצד אחד יעודדו חקלאים להקים חממות וגידולים אחרים והשקעות הון ומצד שני יפתחו את היבוא, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? מה עשינו בזה? ההיפך, בעצם על ידי כך רק יחמירו את המצב, כי אתה השקעת הון בהקמת חממות ובית אריזה, גידלת את המוצר החקלאי שלך, וברגע שאתה מגיע לשווקים אתה לא יכול להרוויח, כי המחיר נמוך מדי בגלל יבוא מטורף. במקום לשמור על המדפים, שאמורים לשמור על המקום של החקלאי הישראלי, ולהבטיח לו החזר הון על ההשקעה ופרנסה טובה, עושים למעשה בדיוק ההיפך.

"גם בחקלאות לתעשייה זה לא יעזור, כי מרבית הגידולים בחקלאות לתעשייה הם בשטחים פתוחים ולא בחממות. אז במה יש להשקיע שם. גם כך המפעלים הללו בקושי מתקיימים והשוק רווי, הרווחיות גם של המפעלים וגם של המגדלים היא על הקצה. אסור לשכוח שהמפעלים הללו נמצאים באזורים מוכי אבטלה, למשל בחצור, מגדל העמק, נהריה, אזורים בהם חשוב לסבסד את החקלאות על מנת שהחקלאות תוכל לתמוך באוכלוסיות חלשות בפריפריה ובתפיסת שטחי אדמה נרחבים, כך שאני לא רואה בחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות איזו בשורה גדולה."

ואם בית האריזה או המוצר החקלאי מופנה ליצוא?

"היצוא החקלאי, ובכלל, כל היצוא בארץ נמצא במשבר בגלל שערי המטבעות הנמוכים. יש כיום יצוא חקלאי אבל מעט מאוד וגם הוא לא כדאי. יש יצוא בפלפל, בתפוחי אדמה, שקיבלו השנה מחיר טוב, אבל למשל בגזר יש משבר, המחירים נמוכים, שערי המטבעות הנמוכים לא עוזרים לעודד את היצוא, והממשלה לא מתערבת בביטוח שערי מטבע, לכן היצוא מדשדש.

"בסופו של דבר, הפרנסה העיקרית של החקלאים בארץ באה מהשוק המקומי, ועליו צריך לשמור. היצוא זה בונוס, זוהי אופציה להורדת כמויות עודפות בשוק המקומי, זו אופציה להגדיל את שטחי החקלאות, לתוספת פרנסה, אבל השוק המקומי, שצורך מיליון ו-300 אלף טונות חשוב לעין ערוך לכלכלה של ישראל ולכלכלה של החקלאות, שרובה ככולה נמצאת בפריפריה: ברמת הגולן, בגליל, בבקעת הירדן, בנאות הכיכר, בערבה, בשדות נגב, במרחבים, באשכול, בכל עוטף עזה.

"אם בערבה לא יתקיימו החקלאים מחקלאות, מי יישב שם? ואם אף אחד לא יישב בערבה, אז מדימונה ועד אילת לא יהיה אף יישוב יהודי, ונמצא את עצמנו במצב בו אנחנו מאבדים אחיזה בקרקע. לצערי, החקלאות שם בנסיגה, הכל קשה. צריכים לדאוג לפיתוח, למחקר, להשקעות בחקלאות, לפיזור האוכלוסיה בפריפריה ולשמירה על החקלאים, ואת זה הם לא עושים.

"אין היום כניסה של דור צעיר לחקלאות. הם כל הזמן מכינים תכניות ותכניות, אבל אם זוג צעיררוצה להקים משק, אין סיכוי שיוכלו להשתלב בחקלאות אם לא יקבלו מענק התחלתי. הם בחיים לא יקימו משק, כי כיום להקים משק חקלאי זה כרוך בהשקעת הון,  מה גם שיחידה חקלאית קטנה לא תעזור, כי אי אפשר להתפרנס ממנה. החקלאי המתחיל ינסה להתפרנס מגידול ירק כזה או אחר, ואז משרד החקלאות יאשר לייבא תוצרת מתחרה מאותו גידול, ואז מה הוא עשה? במה הוא השקיע? בסך הכול זה גלגל, שאם ימשיך להסתובב הוא ימשיך לפגוע בחקלאים."

אז איך צעירים ישתלבו בחקלאות בעתיד?

"הסיכוי היחידי להכניס צעירים לענף החקלאות כיום הוא, לצערי, רק בדור ההמשך של החקלאים הוותיקים ושל חקלאים מבוססים. זה כואב, אבל היום חקלאי לא מבוסס לא יכול להכניס את הבן שלו לחקלאות. אתה עובר במושבים ורואה מה קורה לחלק מהחקלאים, או שפשט רגל, או שהפסיק לעבד את השטחים או שעזב את היישוב ואין ממש דוגמאות טובות.

"כך שהסיכוי היחיד להכניס היום צעירים לחקלאות זה או כבנים ממשיכים או שבאמת מדינת ישראל מחליטה שהמשך החקלאות בישראל כן חשוב לה ומחליטה לתת סיוע מסיבי, רציני בהלוואות לטווח ארוך, במענקים גדולים – זה לדעתי הסיכוי לחדש את השורות ולשלב את הדור הצעיר בחקלאות."

יש עכשיו יוזמה להילחם בפער התיווך…

"לצערי, מדובר במכבסת מילים כמו שאומרים… הפתרון לפער התיווך יכול לבוא רק בדבר אחד: התאגדות בשיווק. אם הייתי יודע שיש חקלאים מאחורי, הייתי מקים חברת מגדלים משותפת למועצת הצמחים ולארגון מגדלי ירקות, שתרכז בין 200 ל-300 אלף טונות מכמות של 1.3 מיליון טונה של השוק המקומי, שהם בערך 30-20 אחוזים מסך כל התוצרת לשוק המקומי. אם אכן נצליח להקים חברה משותפת, שתרכז כמות כזאת של תוצרת, ניתן יהיה להוריד את פער התיווך ולהוריד את ההתניות שאנשי רשתות השיווק קובעים לחקלאים, מעמלה של 30% ברשתות השיווק לרדת ל-10% עד 14% מבחינה העמלה לחקלאי."

אבל למיטב ידיעתי זה נוסה ולא הצליח…

"ניסו בתכנית אזורית, צריך לעבור לארצית. לצערי, עדיין קיימת התדמית של חברת 'אגרקסקו' שנפלה, והרי ל'אגרקסקו' היו עוד המון תפקידים מעבר לשיווק הירקות של המגדלים בשותפות עם המדינה. זה מרתיע רבים, וכיום מדינת ישראל לא תרצה להשתתף עם החקלאים בהקמת חברה, לכן אנחנו צריכים להקים חברה משלנו, של המגדלים נטו."

אתה מדבר על השוק המקומי ואגרקסקו עסקה ביצוא…

"אגרקסקו עסקה גם בשוק המקומי. בראש וראשונה, חברה כזאת תטפל בשוק המקומי, אבל אין שום מניעה שתעסוק גם ביצוא. אם אתה מקים חברה של מגדלים שמרכזת 300-200 אלף טונות והמניות הם של המגדלים, חברה כזאת צריכה להתמקד בשיווק נטו ולא בדברים נלווים, וכך תאפשר לחקלאים לעזוב כל יעד שיווק המערים עליהם קשיים ולעבור ליעד שיווק אחר, וגם ליצוא.

"לצערי, כאשר אומרים שמקציבים 10 אלפים שקל להתארגנות או מדברים על התארגנות של שניים-שלושה חקלאים, ככה לא יוצרים מאזן אימה ועל ידי כך לא מורידים את פער התיווך.

"חבל שמתעסקים בכל מיני גימיקים וסיסמאות, ובמקום לרכז את השוק בידי החקלאים, מסכימים שהאוצר יוותר על התוכנית להקמת השוק הסיטוני, שהקמתו היא חלק מהמלחמה בפערי התיווך. אם יש שוק סיטוני כמו שצריך, אם יהיו תנאי מסחר הוגנים, עם תנאים נאותים להובלה וקירור התוצרת, אז יהיה סיכוי להורדת פערי תיווך.

"עכשיו מדברים הרבה על העלאת הסטנדרטים, וגם זו שטות. הסטנדרטים צריכים להיות מלווים בהשקעות עתק של המדינה. אזור המרכז מעולם לא קיבל מענקים, ורוב הגידולים במרכז הארץ עדיין מטופלים בסככות של פח, תחת רשתות, במזג אוויר ובחום של 30 מעלות, בטיפול לא הולם בתוצרת. בתנאים האלה ובלי רצון של המדינה להשקיע, אי אפשר לדרוש שיהיו סטנדרטים גבוהים. בשביל זה צריך להשקיע בקירור, בבתי אריזה, במכונות אריזה חדשות, בציוד, ולא ניתן לחוק הזה לעבור ככה סתם, בלי שיסייעו לחקלאים במרכז הארץ, אחרת אין סיכוי שחוק כזה יתבצע.

"בוועדת הכלכלה נפלה החלטה, כי במידה שהממשלה תרצה להעביר את חוק הסטנדרטים, זה לא יהיה בכפייה אלא מלווה בהשקעות ובהדרכה רצינית, אבל אנחנו עדיין לא שם, כי הבעיות של החקלאות בישראל עדיין הרבה יותר בסיסיות, בעיות של קיום."

יש עכשיו התעניינות בקרב החקלאים לעזוב את החקלאות המסורתית ולעבור לענפים מיוחדים, כמו קנביס רפואי או גידולים אחרים, שמיצוי שלהם יכול להפיק חומרי גלם לתעשיית התרופות או הקוסמטיקה. מה דעתך?

"לדעתי, זה רק מראה על המצוקה הגדולה שבה שרויים החקלאים. אנשים מחפשים אפיקי פרנסה שכביכול יותר בטוחים. כל גימיק כזה של קנביס הרי ביננו – זה לא מה שייתן פתרון לחקלאות. אולי זה ייתן פתרון לבודדים, וגם לדעתי לאותם בודדים אין מספיק הון על מנת להקים את המשקים הללו, ומישהו אחר יתלבש על המשקים. מה שיקרה לבסוף זה שבעלי הון ישתלטו על מגדלי קנביס, ימצאו חקלאים שקיבלו מכסה, יממנו את ההשקעה וישתלטו על הענף. אלו הן נישות קטנות ולא מסות של תוצרת שכל אדם צורך, כעגבניות ומלפפונים, כרוב, קישואים וכדומה, זהו ביטחון מזון, ותראה בסופר איזה איכות ואיזה מחירים זולים. כך למשל את ענף התפוחים ותראה איך הרסו אותו בגלל היבוא. מוכרים תפוחים במעל 15 שקל לק"ג, אז במה הועילו? לא עדיף לקנות תפוח ישראלי ב-9-7 שקל לק"ג כל השנה?".