הידיעה על פטירתו של שמוליק בן דרור הכתה אותי בתדהמה, כי לא הייתי מודע להידרדרות שחלה במצבו. רק לפני זמן קצר, כשהמצב הביטחוני באזורנו החמיר, הזמין אותנו שנבוא לחסות בצל קורתם, כפי שנהג לעשות מדי פעם כשהעניינים אצלנו התחממו, וכמה אופייניות לו הזמנות אלו. תכננתי לבקר אותו ולתחקר אותו על גידול תפוחי-אדמה בפתח-תקווה, בשנים שלפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות, לטובת מוזיאון תפוחי-אדמה העתיד לקום, והנה נפלה עלי הידיעה כרעם ביום בהיר.

פגישתנו האחרונה הייתה במסגרת פסטיבל תפוחי-אדמה, כשהוענק לשמוליק אות ותיקי הענף. לא שיערתי שזו תהיה פגישתנו האחרונה.

נפגשנו לראשונה בארגון מגדלי ירקות בשנות השבעים. ידעתי על עברו ככדורגלן מפורסם והופתעתי ללמוד שהוא איכר בן איכרים, הקשור לקרקע ולכל מה שצומח עליה, בן הארץ בכל רמ"ח איבריו.

שמוליק החל את הקריירה החקלאית בפיקוח על אורזי תפוזים, היה מראשוני מגדלי הכותנה ומראשוני יצואני ירקות. שימש יו"ר ארגון מגדלי הירקות הפרטיים, חבר הנהלת מועצת הירקות ואגרקסקו, חבר במוסדות חקלאיים בפתח-תקווה, באגודת פרדס ובהתאחדות האיכרים. במקביל היה ספורטאי בכל רמ"ח איבריו, לשעבר קפטן נבחרת ישראל, שהבקיע את הגול היחיד (3:1) במשחק נגד ארה"ב בניו-יורק בשנת 1948.

שמוליק היה עבורנו, הצעירים, זקן השבט. כאשר התעוררה בעיה או נוצר פלונטר כלשהו, הוא היה הכתובת הראשונה לפנייה, כי הערכנו מאוד את יכולת הפישור, ההיגיון הבריא והרוח הטובה שידע תמיד להשרות סביבו.

אהבתי אותו אהבה אמיתית בגין הפשטות, היושר, רוחב וחום הלב, ההומור והיכולת להתחבר לכל מי שעמד במחיצתו. הערצתי את היכולת שלו לשאת את אובדן שני בניו ולהפוך זאת, יחד עם דבורה רעייתו, למנוף חיובי דרך הקמת עמותת "אדי" והפצת הכרטיס לתרומת איברים, הבא מתוך אהבת האדם והרצון לסייע לכל מי שזקוק לעזרה. שמוליק הרים פרויקט מדהים רק בזכות הנחישות, המסירות וההתמדה שכה אופייניים לו.

למעלה בוודאי יפגוש את בניו והרבה מחברינו, וכנראה לא יהיה לו משעמם שם, אבל מה יהיה אתנו, אלה שנשארו על הקרקע עם כל הדאגות והמצוקות המקיפות אותנו מכל עבר. תשובתי לכך היא שתמיד נזכור את שמוליק כמופת ונשאב ממנו כוחות נפש לעמוד בכל הצפוי לנו ולהתגבר, כפי שהוא ידע לעשות במהלך חייו. שמוליק, מאוד קשה לנו הפרידה ממך. ננצור אותך בלבנו לעד.

לדבורה ולשאר בני המשפחה, אין ניחומים בפי, רק אומר שאיבדתם בעל, אב וסב נהדר ושתמשיכו בדרכו כפי שהתווה אותה. יהיה זכרו ברוך.

יענקלה כהן

נחל-עוז