מוצאו של תפוח-האדמה בהרי האנדים, ועל כך גאוותם של תושבי פרו. גרסאות שונות מספרות כיצד הגיע לאירופה, אך מה שברור הוא, שבני התרבויות הקדומות בהרי האנדים הכירו וגידלו אלפי סוגים של תפוחי-אדמה, שמעריכים את מספרם ב-4,000. כיום ידועים בפרו רק כ-2,800 זנים שונים. בעקבות זיהומים סביבתיים ושינויים במזג-האוויר, נכחדו זנים רבים של תפוחי-אדמה בהרי האנדים. כדי להיאבק בתופעה זו, קיבצו מדענים פרואניים את הזנים השונים של תפוחי-האדמה מרחבי פרו אל "פארק תפוחי-האדמה של קוסקו", המשתרע על שטח של כ-100 אלף דונם. עם זאת קיימת סכנה שאסון אקולוגי או שינוים במזג-האוויר יפגעו גם בזנים השמורים בפארק. בעקבות זאת פנו מדעני הפארק אל "כספת הזרעים" של סבאלברד, הפרויקט הנורווגי באי שפיצברגן שבאוקיינוס הארקטי, בו מקפיאים מדענים זרעים מצמחים שונים, כדי להבטיח את הישרדותם. הכספת נמצאת בעומק 120 מטר, והיא תשמר מעתה גם את זרעי תפוחי-האדמה שיאוכסנו בה, למען הדורות הבאים.