נתוני גידול

ההיקף השנתי של מזרע תפוחי-אדמה בישראל הוא מעל 150,000 דונם, הנזרעים בשתי עונות גידול, עונת האביב ועונת סתיו/חורף.

היקף הייצור השנתי הוא מעל חצי מיליון טונות, שיתפלגו בשנת 2004 על-פי החלוקה הבאה:
יצוא – 250,000 טונות
מקומי – 250,000 טונות
תעשייה – 50,000 טונות
זרעים – 35,000 טונות

אזורי הגידול העיקריים הם הנגב המערבי (המרכז כשני שלישים מהיקף הגידול), השרון, גליל עליון, רמת נגב וערבה דרומית.

הענף נמצא במגמת עלייה, הן בהיקף השטחים והן בהיקף השיווקים. שנת 2004 תיזכר כשנה חריגה ביצוא, וזאת כתוצאה מניצול חלון הזדמנויות שנפתח באירופה, בעקבות היובש הממושך ששרר שם בקיץ 2003 ופגע ביבולים המקומיים.

מצב זה, בנוסף לאיכות הגבוהה של התוצרת, נותן תקווה שהיקף היצוא למדינות מערב אירופה יגבר יחסית לעבר.  

נתוני צריכה

צריכת תפוחי-אדמה לנפש בישראל היא כ-45 ק"ג לשנה (כולל שיווק טרי ומוצרים מעובדים מהתעשייה). הישראלים אכלנים צנועים-בינוניים בהשוואה לאירופה, שם הצריכה נעה בין 70 ל-120 ק"ג לנפש לשנה. הסיבה לכך בארץ היא בעיקר מוצרים חליפיים מתחרים, כמו אורז ופסטות.

המטרה היא להעלות את הצריכה בחמש השנים הקרובות לכ-50 ק"ג לנפש, וזאת על-ידי פרסום של היתרונות התזונתיים של הירק וחינוך הציבור לצריכה נכונה.

מחלקים את יעדי השימוש בתפוחי-אדמה לשלושה יעדים:
· בישול ומרק
· אפייה וצלייה
· טיגון וצ'יפס
כל זן תפוחי-אדמה מיועד ליעד אחד או לכמה יעדים.

בשנים האחרונות עבר הענף מהפכה בתחום השיווק, כתוצאה מכך שהוא מוטה יצוא, והאריזות בשקים של עשרות ק"ג ובתפזורת פינו את מקומם לאריזות משפחתיות.

ישנו גם תהליך של החדרת השימוש על-פי צבעים:
אדום – טיגון וצ'יפס, צהוב – אפייה ומילוי, ירוק – בישול ומרק.

האריזות מכילות כיום זן אחד בלבד, ובדרך כלל הכתובת או הצבע שעל האריזה מפנים את הקונה לשימוש המועדף.  

ערכים תזונתיים

תפוחי-אדמה מספקים אנרגיה, ויטמין C ואשלגן ומכילים מעט מאוד נתרן.
אחד מיתרונותיהם הוא עיכול מהיר, ולכן הם יעילים לכל מצב של רגישות במערכת העיכול.  

כדאי לדעת:

• פירוק וספיגה של העמילן בתפוחי-אדמה במערכת העיכול הינו מהיר מאוד, ועמילן זה נספג בקלות.
• טיגון תפוחי-אדמה גורם להאטה בספיגת העמילן, וכך לעלייה מתונה יותר של רמות הסוכר בדם.
• טיגון תפוחי-אדמה במעט שמן או אפייה במעט שמן תורמים לשימור טוב יותר של הערכים התזונתיים שלהם.
• עדיף להכין תפוחי-אדמה בקליפתם, כדי למנוע איבוד יתר של ויטמין C.
• האשלגן בתפוחי-האדמה יורד בבישול למים, אך נשמר באפייה, בטיגון או בצלייה.  
  

זנים

הזנים העיקריים שמגדלים בארץ הם:
מונדיאל – זן בעל קליפה בהירה, המתאים בעיקר למילוי ואפייה.
דזירה – זן אדום קליפה, מצוין לטיגון וצ'יפס, טוב מאוד לאפייה או מילוי. מתאים גם לבישול ומרק.
ניקולה – זן המיועד בעיקר ליצוא. חלק גדול מהתוצרת משווק כ"בייביס" (תפוחי-אדמה קטנים).
ויוולדי – זן יצוא מובהק, שהולך ותופס את מקומו בשוק. מצוין למילוי ואפייה, טוב מאוד לבישול ומרק.
ווינסטון – מצטיין בפקעות גדולות, בעל מראה יפה, קליפתו בהירה ומבריקה, מתאים למילוי ואפייה וכן לבישול ומרק.
לאורה – זן אדום קליפה, מתאים לטיגון וצ'יפס, טוב גם לאפייה ומילוי.

מדי שנה נבדקים כ-50 זנים חדשים שמקורם בחברות הזרעים, בעיקר במערב אירופה. המערכת בודקת את הזנים במהלך 2 עונות הגידול (אביב וחורף), בשלושה אתרים המייצגים את אזורי הגידול העיקריים: איזור החול בדרום הנגב המערבי, איזור לס – המייצג את הנגב המערבי, אדמה אדומה באיזור השרון. תחנה-בת נוספת למבחנים נמצאת באדמות הכבול של הגליל העליון.

כל זן נבחן במשך 3 שנים, ועל בסיס התוצאות, המפורסמות מדי שנה לכלל המגדלים, חברות הזרעים והעוסקים בענף, מתקבלות החלטות על קידום ופיתוח זנים חדשים.

מדי שנה, בסוף חודש אוגוסט, נערכת תצוגה של כל הזנים החדשים מכל אתרי הבדיקה. בתצוגה ניתן להבחין בהבדלי המופע של הזנים הגדלים באזורים השונים ולהתרשם מצורתם ומגודלם.  

ריבוי תפוחי-אדמה

חומר הריבוי של תפוחי-אדמה שונה מזרעים של ירקות אחרים, בכך שאין המדובר בזרעים אמיתיים אלא בשימוש בפקעות הזהות לפקעות הנאכלות, שמוגדרות בוטנית כ"גבעול תת-קרקעי מעובה". כיוון שעוסקים בחומר ריבוי צמחי החשוף לגורמי מחלות רבים, יש חשיבות עליונה להשגחה על איכות הפקעות המיובאות לארץ לזריעה ולהפחתת הסיכונים של זיהום שדות בגורמי מחלה, תוך מניעת חדירתם של נגעים חדשים למדינה. יתירה מזאת, אורך החיים של חומר הריבוי לתפוחי-אדמה קצר בהרבה מאורך החיים של זרעים אמיתיים ונמדד בחודשים ספורים.

על כן, יש לדאוג לתנאים נאותים לשמירת חומר הריבוי, החל מהאסיף בשדה בארצות המקור ועד לזריעתו בארץ היעד. לאור מעקב צמוד ומתמשך אחר המתרחש בתחום גידול תפוחי-אדמה בכלל וגידול חומר ריבוי של תפוחי-אדמה בפרט במדינות העולם, הנערך על-ידי שירותי הגנת הצומח, מותר יבוא "זרעי" תפוחי-אדמה ממספר מצומצם של מדינות במערב אירופה – הולנד, סקוטלנד, איזור בריטני בצרפת (מערב המדינה) ומספר אזורי גידול בצפון גרמניה.

בארץ מגדלים תפוחי-אדמה בשתי עונות גידול עיקריות: עונת האביב ועונת סתיו-חורף. לעונת סתיו-חורף משתמשים בחומר ריבוי שגדל בארץ, ולעונה האביבית מייבאים חומר ריבוי מחו"ל (התנאים האקלימיים בארץ אינם מאפשרים לגדלו לקראת עונה זו).

במערב אירופה, באזורים מהם מותר לייבא "זרעי" תפוחי-אדמה, מגדלים תפוחי-אדמה רק בעונת גידול אחת. הזריעה מתבצעת החל מהמחצית השנייה של חודש מרץ, על-פי תנאי מזג-האוויר, והאסיף מתבצע בחודש ספטמבר. "זרעים" מיובאים אלו מתאימים, כאמור, מבחינה פיסיולוגית למזרע העונה האביבית בארץ, ואילו כחומר ריבוי לעונת סתיו-חורף משתמשים ב"זרעים" שגדלו בשדות ייעודיים לכך בארץ, בעונת האביב.

כדי להבטיח את איכות חומר הריבוי לגידול תפוחי-אדמה, קיים בכל מדינה תקן מקומי, המגדיר נגעים אסורים וסבילות לפגעים מותרים. השירותים להגנת הצומח, או ארגון מקביל לכך, מבצעים בכל מדינה ביקורות בשדה במהלך הגידול, כמו גם ביקורת של הפקעות הנאספות לפני הכנתן למשלוח ללקוחות ולאחריה. בתום התהליך מקבלים הזרעים את האישור להוות חומר ריבוי לגידול תפוחי-אדמה, וניתן לייצא אותם או להשתמש בהם בארצות המקור.

השירותים להגנת הצומח בישראל ערים לבעיתיות ביבוא חומר צמחי לזריעה בארץ, ולשם כך קיים תקן ליבוא זרעי תפוחי-אדמה, המגדיר במדויק מהם נגעי ההסגר שהסבילות לנוכחותם בחומר המיובא היא אפס ומהם הנגעים שהסבילות לנוכחותם מותרת בחומר המיובא.

מגדלי תפוחי-אדמה ונציגיהם בארגון מגדלי ירקות פועלים במשולב יחד עם פקחי השירותים להגנת הצומח, כדי להבטיח את שמירת איכות זרעי תפוחי-אדמה המיובאים לארץ. לשם כך פותחה מערכת משולבת, שמטרתה לצמצם עד כמה שאפשר את הנגעים הנישאים על חומר הריבוי או בתוכו.