עגבניות לתעשייה

מאת הלל מנור, מדריך ארצי לגידול עגבניות לתעשייה, ינואר 2004


ענף העגבניות לתעשייה הינו הענף החשוב מבין הענפים העוסקים בעיבוד ירקות לתעשייה. עיבוד העגבניות לתעשייה תופס בין 60%-50%- מסך-כל עיבוד הירקות לתעשייה בארץ.
ענף זה מושפע ביותר מהתנודות בשוק העולמי, ולכן קיימות במהלך השנים תנודות חדות ברמת הייצור. במבט לאחור ניתן לראות, כי ב1995- (שנת הוועידה הקודמת) עיבדו מפעלי התעשייה כ315- אלף טונות, ב1997- עובדו רק 176 אלף טונות וב1999- עלה העיבוד ל307- אלף טונות. בשנת 2001 עובדו רק כ140- אלף טונות, ובשנה החולפת, שנת 2002, ייצרו כ170- אלף טונות. בשנה הקרובה אנו מקווים לייצר כ200- אלף טון.

תנודות אלו בייצור נובעות בעיקר מהמצב בשוק העולמי. כאשר ישנם עודפים המלווים בירידה במחירים, ישנה גם ירידה בייצור, בעוד שכאשר נוצר מחסור, עולים המחיר וגם הדרישה למוצרי העגבניות.

שוק הצריכה בארץ הינו די יציב ועומד על כ100- אלף טונות בשנה.
המוצרים העיקריים המופקים מעגבניות, שמיועדות לתעשייה, הם: תרכיזים, עגבניות קלופות, רטבים, מיצים, אבקות ומוצרים ייחודיים, כגון ליקופן.

יעדי היצוא של מוצרי העגבניות הם: ארה"ב, האיחוד האירופי, מזרח אירופה והמזרח הרחוק.
המפעלים המעבדים עגבניות הם: פרי ניר, מילוז, צ'אם, גן שמואל וזן לכל.

בשנים האחרונות לא חלו שינויים דרמטיים בטכנולוגיות ובאגרוטכניקת הגידול בשדות, אך ניתן לציין מספר שינויים:

אזורי הגידול
כיום מגדלים עגבניות לתעשייה רק בצפון הארץ. אזורי הגידול העיקריים הינם העמקים המזרחיים – כ35%-, עמק מערבי – 25%, גליל מערבי – 20%, רמת הגולן וגליל עליון – 20%, בעוד שבשנת 1995 היו כ20%-15%- משטחי הגידול בדרום הארץ ובמרכזה (מושבי הנגב, בארי, כפר עזה ועד גבעת ברנר וחולדה).

יחידות הגידול
בשנת 1995 היו כ55%- מכלל המגדלים הקיבוצים. כ30%- מהמגדלים הם מושבי עובדים וכ10%- מושבים שיתופיים. השטחים בקיבוצים ובמושבים השיתופיים היו במשבצות של כ- 100 דונם ומעלה בעוד שבמושבים היו המשבצות היו קטנות יותר. כיום עיקר הגידול מתבצע על-ידי הקיבוצים או התארגנויות של קיבוצים ומושבים שיתופיים (80%), בשטחים הגדולים מ100- דונם לחלקה, ומספרם של המושבים המגדלים עגבניות ירד לכדי 20%. גם במושבים המגדלים עגבניות לתעשייה מקובל כיום לרכז את הגידול בחלקות גדולות, אשר יאפשרו איסוף מכני יעיל.

זריעה ושתילה
בעבר הלא כל-כך רחוק נהוג היה לזרוע עגבניות לתעשייה. בראשית שנות השמונים עברו המגדלים בהדרגה לשתילה, וב1995- המשיכו לזרוע כ-10% משדות העגבניות. כיום, כ98%- מהשדות נשתלים ובצורה ממוכנת.

שיטת האסיף
האסיף נעשה כיום ברובו כאסיף מכני, ורק בשדות מעטים, בהם מגדלים עם חיפוי פוליאתילן בתחילת העונה, קוטפים ואוספים את היבול ידנית.

הרכב הזנים
סל הזנים שהיה נהוג ב1995- כלל כ60%- מהזן בריגייד, 15% 3302 וכ10%- מהזן 82 -M. בשנים שלאחר מכן "שלט" הזן בריגייד, אך החל משנת 1999 ירד היקף השימוש בו לכ25%- ובשנה האחרונה ירד לכ15%- (אך זן זה הינו היחידי ששרד מאז 1995). ה"בריגייד" לא הוחלף בזן יחיד, וכיום בידינו סל זנים (בריגייד, 5811, 390, 951), כאשר כל זן תופס כ10%- עד 20%, ולצדם מספר זנים נוספים.
אחוזם של הזנים עשירי הליקופן הוא השינוי המשמעותי ביותר בענף, וכיום מרכיב זה מהווה כ20%- מכלל הייצור.

יבולים ואיכויות
היבול הממוצע לדונם הינו כ10- טונות. רמת הכמ"מ (כלל מוצקים מומסים) הממוצעת נושקת את ה5%-. בנושא זה לא חלו שינויים משמעותיים בשנים האחרונות. לעומת זאת, התאמת הזנים ואיכותם למפעלים השונים השתפרה בשנים אלו.

יעדים לעתיד
ענף העגבניות לתעשייה נלחם על קיומו ורווחיותו. יעדנו העיקרי הוא לשמור על מקומו ועל ייצור העגבניות לתעשייה בארץ. דבר זה מחייב מצד אחד מאבק מול כוחות חיצוניים, המעדיפים יבוא תוצרת זולה על חשבון הייצור המקומי, ומצד שני מחייב התייעלות והוזלת עלויות הייצור שלנו.
בנוסף על אלו, אנו שוקדים על פיתוח מוצרים ייחודיים, אשר יוכלו לתת ערך מוסף גבוה יותר ועל ידי כך לשמור על קיומו של הענף ועל חיזוקו בארץ ובעולם.
מושקעים מאמצים רבים גם בהפחתת הנזקים הנגרמים על ידי העלקת. אם לא נצליח במאבק זה, עלולה העלקת לסתום את הגולל על הענף.