פורסם במדור "דעות אחרונות" בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 13.12.11
אריאלה רינגל הופמן * חקלאות יקרה
במסגרת תורנות הפאניקה במחוזותינו, הגיעה גם שעתה של העגבנייה, מלכת הסלט העברי, חביבת המטבח הישראלי. מחיר קילוגרם עגבניות, התבשרנו, האמיר ל-10 שקלים בחלק מרשתות השיווק וטיפס עד 16 שקלים באחרות. זה הביא עמו גל פרשנויות, שכמו במקרים רבים אחרים הפילו שוב את התיק על החקלאים, זוללי האדמות, נצלני המים, עושקי העובדים הזרים ומה לא. אלמלא החקלאי אפשר היה לזלול עגבניות בחינם.
ובכן, כדי לשים דברים על דיוקם: ראשית, המחיר הזה אינו משקף את תמונת המצב לאורך השנה, ואינו המחיר הממוצע של קילוגרם עגבניות במקומותינו אלא ה"פיק" השנתי, תלוי מזג האוויר, במחירי העגבניות, כמו במחירי ירקות אחרים. זה קורה כל שנה בחורף, לפעמים בסוף נובמבר, לעיתים באמצע דצמבר, והריטואל הזה מלווה בדרך כלל באיום האולטימטיבי לייבא עגבניות מארצות נכר.
השנה נשבר השיא, כי נובמבר האחרון היה קר במיוחד בהשוואה לממוצעי הטמפרטורות הרב-שנתיים בארץ. בערבה, מתברר, נרשמה ירידה של כחמש מעלות ביחס לממוצע. זאת ועוד, לא רק שהלילות היו קרים במיוחד, גם הטמפרטורה ביום הייתה נמוכה מהרגיל, וכך קרה שהצמחים זכו לשעות חום קצרות במהלך היממה. התוצאה, כמובן, ניכרה בשווקים. זהו, אגב, עניין זמני. קרוב לוודאי שבשבועות הקרובים מחירי העגבניות יחזרו לממדים הרגילים שלהם.
נ', שהוא חקלאי מצטיין מאחד המושבים במרכז הארץ, מגדל כבר 20 שנה עגבניות. בעונה המקבילה, בדיוק לפני שנה, אמר לי, הוא קטף 800 ארגזים. בעונה הנוכחית, מאותו שטח, קטף 300. אם מישהו חושב שאני חוגג עכשיו על הצרכנים, הוא אמר, הוא טועה, ובכל מקרה, הוא אומר, תוך מספר שבועות המחירים יחזרו ויירדו. אגב, על פיו, בשמונת החודשים שקדמו לנובמבר הזה, התמורה, שהוא, כחקלאי, קיבל עבור קילוגרם עגבניות כיסתה בקושי את ההוצאות, ומי שהרוויח מהעובדה שהשוק הוצף בירק היו הסיטונאים ורשתות השיווק. תמונה דומה עולה גם מהדברים של ע', בעל מטעים, אחד משני חקלאים אחרונים במושב הנחשב לאחד המובילים במרכז הארץ. לפני חמש שנים, הוא אומר, שילמתי 70 אגורות לליטר דיזל, השנה אני משלם שבעה שקלים. מים עלו לי 50 אגורות לקוב, היום הם עולים שני שקלים וחצי, ועוד לא אמרתי מילה על ההקצבות ועל המחסור בכוח-אדם.
במילים אחרות, הממסד, כמו כל אחד ואחד מהצרכנים, המעמיס היום ויעמיס מחר ירקות ופירות על העגלה הפרטית שלו, צריך להבין שאת המקל הזה אי אפשר להחזיק בשני קצותיו – גם לתמוך בדיאטה ים תיכונית, המבוססת על תוצרת טרייה ובריאותית במחירים שווים לכל נפש, וגם לחשוב שאחרי סדרה של קיצוצים משמעותיים בסבסוד התשומות החקלאיות, פגיעה בכדאיות הייצור והתעלמות מפערי התיווך שפוגעים ביצרנים, אפשר יהיה לספק עגבנייה לכל פועל בכל יום בשנה, חורף או קיץ, במחירים סבירים.
העובדה שמספר החקלאים בארץ נמצא בירידה חדה כבר שנים מלמדת, כי גם במגזר הזה גילו שהכסף הקל לא צומח על עצי האפרסק ולא בערוגות המלפפונים. במדינות שבהן נדחקה החקלאות לפינה לטובת ענפים מכניסים יותר, נדל"ן למשל, קונים עגבנייה אחת בסופר, עטופה בצלופן, ביחד עם תפוח עץ בנייר פרגמנט ושלוש בננות למשפחה. אחר כך, את ההפרשים במחירים משלמים לתזונאים, שמטפלים במחלה העולמית שקוראים לה עודף משקל, או לבית החולים, בשלב היותר מתקדם.
