בחירת זני עגבניות לגידול מסחרי: הצעד הראשון והמרכזי לעונת גידול מוצלחת

גיא רשף, רפרנט ארצי לעגבניות מאכל, שה"מ

בשוק העגבניות בישראל פעילות לא פחות מ-19 חברות טיפוח ומכירה של זרעים, רובן נציגות של חברות זרעים אירופיות ואחרות. 5 חברות זרעים ישראליות מטפחות ומפתחות גנטית את זני העגבניות בישראל.

בשוק זני עגבניות המאכל, בהערכה כללית, עומדים לבחירת המגדלים כ-50 זנים מסחריים. בזני הצ'רי בודדות – כ-10 זנים מסחריים. ריבוי היצע קיים גם במרבית מוצרי העגבנייה הנוספים. מדי שנה מציעים אנשי החברות כ-20-15 זנים חדשים של עגבניות שוק לבתי צמיחה, לגידול בשטחים בהיקף חצי מסחרי.

שונות בין הזנים

בגידול עגבניות לשוק המקומי קיימות למעשה ארבע עונות שתילה, על-פי עונות השנה, ומגדלים רבים מתנסים, במחזור של שנתיים, בשתילה בכל אחת מן העונות. מעטים מן הזנים המסחריים מתאימים לשתילה ביותר משתי עונות.

לאדם מן היישוב נראית תוצרת העגבניות זהה, ורק לעוסקים בתחום ברורה השונות במופע התוצרת בין הזנים השונים. לקניינים שונים יש העדפות איכות שונות לגבי התוצרת.

בנוסף, לאור ההתמודדות המורכבת עם מחלות קרקע ומחלות ופגעי נוף, חייב המגדל לקחת בחשבון את עמידות/סבילות הזן לפגעים ואת מידת התאמתן של תכונות אלה לבעיות מהן סובלת החלקה המיועדת לשתילה.

שונות נוספת בין הזנים הינה המופע האגרוטכני שלהם: נוף גבוה או צימוח קומפקטי, כיסוי עלוותי, מספר פירות לתפרחת ועוד…

איך מתמודדים?

כיצד אמור המגדל להתמודד עם היקף היצע שכזה, להתאימו לצורכי המשווק, החלקה וכוח האדם העומד (או לא עומד) לרשותו, לברור את המוץ מן התבן ולהכריע בסוגייה מקצועית מרכזית בסיכוי לעונה מוצלחת כלכלית?

מבחני זנים

מדי שנה מבצעים מדריכי שה"מ ומועצת הצמחים, באמצעות אנשי המו"פים האזוריים, כ-10 מבחני זנים באתרים שונים, באזורי הגידול המרכזיים לעגבניות בארץ. המבחנים כוללים: מבחן זני שוק לחנטה בחום – בבשור (כ-20 זנים), מבחן זני שוק לחנטה בקור – בבשור (כ-20 זנים), מבחן זני עגבנייה שרועה בשטח פתוח – באזור לכיש (פעם בשנתיים כ-20 זנים), מבחן מוצרים חדשים בעגבנייה – בבשור (כ-35 זנים), מבחן זני אשכולות – ברמת הנגב (כ-10 זנים), מבחן זני אשכולות – בערבה (כ-10 זנים), מבחן זני צ'רי בודדות לשטח פתוח ולחממה – בבקעת הירדן (כ-15 זנים), מבחן זני צ'רי בודדות – בבשור (כ-10 זנים), מבחן זני אשכול וקוקטייל – בבית שאן (כ-10 זנים), מבחן סתווי של זני שוק עם עמידות לווירוס צהבון האמיר – בבשור (כ-15 זנים).

בסך-הכל נבחנים מדי שנה כ-150 זני עגבניות חדשים, לסוגיהן.

מתכונת המבחנים ופרסומם

המבחנים מתבצעים במתכונת אחידה, בה זנים חדשים לגמרי נבחנים בשתי חזרות ("תצפית"), ואילו זנים שהצטיינו בתצפית של השנה שעברה "עולים כיתה" לארבע חזרות ("ניסוי").

בכל קטיף נמדדים המדדים הרלוונטיים לכל סוג עגבנייה, כגון: מספר פירות, משקל פירות, גודל הפירות, פגמים חזותיים וכו'. מספר פעמים בעונת הגידול מבצעים האחראים על הניסוי גם הערכה חזותית של הזנים. בנוסף, בזנים המיועדים ליצוא, נמדדים באופן אחיד מדדי איכות כימיים (חומציות, רמת סוכרים ועוד), פיזיים (מוצקות, כתמי צבע ועוד) וחיי מדף. בעיקרון, רק זן, שנבחן שנתיים רצופות בהצלחה, נכנס לרשימת הזנים המומלצים לגידול בהיקף מסחרי, על-ידי המדריכים הציבוריים.

תוצאות המבחנים מתפרסמות במהלך השנה ב"גן שדה ומשק", בחוברות הסיכום השנתיות של המו"פים ובחוברת "סיכום מחקרים וניסויי שדה בעגבניות מאכל" של שה"מ ומועצת הצמחים. חוברת זו מחולקת חינם למגדלים בסיכומי העונה האזוריים ובסיכום העונה הארצי.

בחוברות אלו מצוי מידע רב ערך לאנשי המקצוע, הכולל, לאורך שנים, את המידע הנחוץ לבחירתו של הזן המתאים לכל צורך ומטרה. בנוסף, מעודכנים מדי פעם דפוני הגידול, המרכזים בתוכם את הידע העדכני הנחוץ למגדלים, ובכלל זה המלצות זנים. הדפונים מופצים לכלל ציבור המגדלים ואנשי המקצוע בתחום.

זכות ההיוועצות

אין לפקפק באמינותם וברמתם המקצועית של אנשי חברות הזרעים, אך מידת הזהירות מחייבת לנהוג כמאמר הפתגם "אין הנחתום מעיד על עיסתו". לעומת זאת, ברחבי הארץ פרוסה רשת של מדריכים ציבוריים, אנשי מקצוע חסרי פניות, שלרשותם עומד ניסיון עשיר, חומר מקצועי נגיש, ידע ממדריכים עמיתים ורפרנטים לכל גידול.

הפעולה הבסיסית ביותר, המתבקשת בעת התלבטות בנוגע לבחירת זן עגבניות והתאמתו לצורכי המגדל, היא היוועצות עם המדריך המחוזי (או הארצי, אם המחוזי לא קיים). ייעוץ זה יכול להתבצע טלפונית, במשקו של המגדל או בזמני קבלת הקהל בלשכות ההדרכה האזוריות ובמרכז שה"מ בבית דגן.

חשוב לבדוק

להלן הנקודות, שאותן צריך המגדל לברר בנוגע למידת ההתאמה של זן עגבניות לצרכיו:

1.      מידת ההתאמה של מופע הפרי לצורכי המשווק (גודל, צורה, מוצקות, מופע עוקץ, צבע וכו').

2.      מידת ההתאמה של הזן למועד השתילה או לנתוני היבול היחסיים לזנים אחרים, כפי שפורסמו במבחנים (יבול כללי, משקל פרי ממוצע).

3.      עמידות הזן לפגעים שונים, וזאת על רקע ההיסטוריה של הבעיות בחלקה המיועדת לשתילה (סבילות לנמטודות, עמידות לעובש עלים, פוזריום, ריקבון הכתר ועוד).

4.      מופע הצמח (גבוה, קומפקטי, מידת הכיסוי העלוותי, מספר הפירות בתפרחת, רגישות הצימוח לקור וכו').

לבסוף, על מנת לצעוד על קרקע בטוחה, מומלץ לאמץ את ההדרגתיות הבאה באימוץ זנים חדשים:

מגדל חדש: מומלץ לגדל את הזנים ש"כולם" מגדלים בסביבתכם הקרובה. בררו בקרב מספר מגדלים בסביבתכם לגבי הזנים ה"בטוחים", היציבים, "סוסי העבודה" שהם מגדלים. אל תנסו להמציא את הגלגל. אין לכם למה להשוות ואין לכם "סיבולת" כלכלית לעונה גרועה.

מגדל ותיק שמעוניין לבחון זן שלא גידל בעבר:

1) זן מומלץ על-ידי המדריכים (שסיים בהצלחה שנתיים של מבחנים) = גודל של פתיחת מים אחת (בדרך כלל כשני דונמים), תלוי כמובן בגודל המשק, אך לא יותר מ-20% משטח הגידול;

2) זן שסיים בהצלחה עונת ניסיונות אחת = בין מפתח (גמלון) אחד לדונם אחד, תלוי בגודל המשק;

3) זן ניסיוני (בדרך כלל מוצע על-ידי אנשי החברות) = ערוגה עד מספר ערוגות.

בחינת זנים חדשים היא הדרך המרכזית של המגדל לשפר את רמת הביצוע הכלכלית של המשק, באמצעות העלאת הכמות ו/או האיכות או על-ידי הקטנת הפחת בחלקה כתוצאה מחוזק או מעמידויות של הזן. מומלץ לכל מגדל להיחשף מדי עונה לשניים עד שלושה זנים חדשים, במתכונת שהוצעה מעלה.

בברכת עונה מוצלחת!