השוק הרוסי נפתח בסערה כערוץ שיווק המתחרה בכמות, ואולי גם במחיר, מול היצוא לאירופה ולארה"ב, שהלך והצטמצם. המגדלים נכנסו להשקעות ולפיתוח שווקים, ונראה היה שנמצא פתרון לגידולים כמו גזר, פלפל, תפוח-אדמה וצנונית. היו שנים של עדנה, כאשר ערוץ זה אף פתח תחרות עם שווקים אחרים באירופה.
בשנה האחרונה כל האסטרטגיה קרסה. כמות הגזר שנזרעה הגיעה ל-180,000 טונות. המגדלים עצמם עצרו את השיווק לארבעה שבועות, עד שהתוצרת המקומית תאזל. כמו בגזר, אובחנו מחירים נמוכים גם בתפוחי-אדמה ובצנונית. אולם, הנזק הגדול ביותר הוא בהטלת מכס מקומי ברוסיה על יבוא פלפל בגובה של 2,200 ש"ח לטונה! ברור שמשמעות הדבר חיסולו של יצוא הפלפל לרוסיה.
אולי מבחינתה של רוסיה זה בסדר להגן על הפלפל המקומי שלה, למרות שאין לה שפע תוצרת בתקופה זו, אולם יותר מכל הדבר משקף את אוזלת היד המקומית בישראל. מצד אחד לא נעשה צעד למנוע העלאת מכס כה גבוהה בשוק בעל חשיבות כה רבה ליצוא הישראלי, ובו-זמנית ישראל פותחת בקלות את היבוא לישראל של שום ובצל מסין, כמו גם מלפפונים מירדן, באופן פרוע ומופקר. בולטת במיוחד הדוגמא בשום, שבו 50% מהצריכה, כ-5,000 טונות, הם תוצרת מיובאת, והיקפים דומים גם בבצל.
חיסול החקלאות בישראל הוא רק עניין של זמן, ולזה עוד קוראים "עצמאות בהספקת מזון לשוק הישראלי". הקלות הבלתי נסבלת לאפשר יבוא על גב החקלאים וללא רווח לצרכנים, להימנע מלסייע בהפחתת מכסים ביעדי היצוא החשובים, אלה יביאו לתוצאות הרות אסון למדינה ולמגדלים, שמתפרנסים מענפים אלה. אם נוסיף לזה את התוכנית שלשמחתנו נגנזה, לייבא מים מטורקיה במקום התפלה, הרי שאין לנו לומר אלא שחכמי חלם מנהלים לנו את המדינה, אשר לאט לאט מאבדת את עצמה לדעת.
