שלושת האחים לבית לוטרינגר מוכיחים שהתפוח נפל קרוב מאוד לעץ…

הסבא של שלושת האחים לבית לוטרינגר, מיכה, יובל וניר, שנולד בגליציה כאשר הייתה תחת שלטון אוסטרו-הונגרי, השכיל דיו להריח את הסערה המתקרבת לבוא על אירופה, ובשנת 1936 לקח את משפחתו הצעירה ועלה אתה לארץ ישראל, לרעננה. שם הקים משק חקלאי קטן ומעורב.

ישראל, אביהם של מיכה, יובל וניר, התחיל את דרכו כחקלאי ברעננה, אבל מהר מאוד הבין שהמושבה המתפתחת לא תאפשר לחקלאות להתחרות בשכונות המגורים ועבר למושב הסמוך, גבעת חן, שם רכש משק חקלאי.

לכן, אך טבעי הוא שגם שלושת הבנים חזרו לעבוד בחקלאות עם אבא ישראל מיד לאחר השירות הצבאי. הראשון היה מיכה (62), שרכש משק בגבעת חן וגידל ירקות בשותפות עם אביו וגם לבד. אחרי 4 שנים הצטרף אליהם יובל (58), שאף הוא רכש משק בגבעת חן. תוך זמן קצר איחדו השלושה את המשאבים והקימו את חברת "י' לוטרינגר ובניו", שפעלה בעיקר בתחום החקלאות הצמחית: פרחים (חוסלו מזמן), תות-שדה (עד לפני כמה שנים, בעיית ידיים עובדות), אגוזי-אדמה (עד לפני שלוש שנים, לנגב יש יתרון עליהם), תפוחי-אדמה (עד שנה שעברה) וגזר.

אחרון הצטרף לקבוצה ניר (51), שהספיק לפני כן לערוך טיול ארוך בעולם. ניר הוא בן ממשיך שבנה במשק של אביו. מאז ההצטרפות התמקדה המשפחה בגידול תפוחי-אדמה וגזר והקימה מערך שעיקרו היה איסוף, שטיפה ומיון עוד בשדה.

"לאחר כמה שנים הבנו שבשדה זה לא יכול להמשיך. היו לנו מגבלות לוגיסטיות, כמו למשל קווי חשמל, דרכים מסודרות למשאיות להעמסה ופריקה, סניטציה ונוחיות, ואז הקמנו בית אריזה בחצר הבית של מיכה", מספר יובל. "עבדנו אז בעיקר לשוק המקומי". בשנת 1987 קיבלו החלטה להרחיב את המערכת, להרחיב את שטחי הגידול ולחשוב גם על יצוא. "באותן שנים, וזה נכון גם להיום, אסור היה לשקוט על השמרים, ומי שלא גדל כל הזמן, לא החזיק מעמד והתמוטט. רבים שלא הבינו זאת לא שרדו".

היישוב גבעת חן הוקם בשנת 1933 על-ידי עולים מליטא, פולין ורוסיה, כחלק מהתיישבות האלף. מאוחר יותר הגיעו גם עולים מגרמניה. בשנותיו הראשונות של היישוב היו ענפי החקלאות העיקריים שלו רפתות, לולים וירקות. בגבעת חן, להבדיל מהמושבים החדשים בפריפריה, שהוקמו בשנות ה50-, יש חלקות אדמה קטנות, רק 25 דונם למשק.

לכן, את ההתרחבות הייתה משפחת לוטרינגר צריכה לעשות במקום אחר.

"בעזרת משרד החקלאות תכננו לבנות מערך חדש, משוכלל ומודרני מחוץ לאזור המגורים של המושב. המיקום נבחר להיות מזרחית לגבעת חן, במקום שכבר פעלו בו כמה בתי אריזה". בשנת 1987 העביר ישראל את חלקו לניר ופרש רשמית מהשותפות, ושם החברה שונה ל"אחים לוטרינגר בע'מ".

ישראל לוטרינגר כבר בן 87 ועדיין פעיל. מאז פרש מהשותפות הרחיב את הפעילות במגזר הציבורי ונטל על עצמו תפקידים גם בארגון מגדלי ירקות וגם בוועדה החקלאית באזור מגוריו.

חלוקת העבודה בין האחים היא כדלהלן: מיכה אחראי על הגידולים בשטח, יובל אחראי שיווק, יחסי ציבור, מימון, כוח אדם ולוגיסטיקה, ניר אחראי על תפעול בית האריזה.

מבחינתם, כמגדלי גזר, השנה החקלאית הינה עגולה, אין בה התחלה וסוף. במחצית יולי מכינים את השטח, כמה מאות דונמים, וזריעה ראשונה מתחילה בסוף יולי-תחילת אוגוסט. הקצב מתגבר בחודש ספטמבר וגם באוקטובר, כדי להגיע לשוק בעת שחלון ההזדמנויות נפתח לגזר הישראלי. תחילת קטיף הגזר לאחר כ100- ימי גידול, כלומר, סוף אוקטובר-תחילת נובמבר. השיווק בתקופה זו הוא בעיקר לשוק המקומי. היצוא מתחיל בפברואר-מרץ, ושיא הדרישה ביצוא בחודשים אפריל-מאי-יוני.

כיום מעבדים 2,000 דונם, רובם בחכירה, והיבול השנתי מוערך בכ-15,000 טונות.

במשך השנים שוכלל המערך המשפחתי לבלי הכר, הורחב וגדל והותאם בעיקר לגזר, כאשר גידול המשנה שנותר במשק שלהם הוא בטטות. בית האריזה של האחים לוטרינגר משרת רק אותם, ואין הם נותני שירותים לאחרים. שטחו הכללי של בית האריזה הוא כ-10 דונמים.

המשק עובר יותר ויותר לגידול מתועש, ולמרות זאת, עדיין יש להם כ-40 עובדים. ממש בימים אלה הם בודקים הכנסת ציוד חדיש, שיחסוך להם ידיים עובדות, וזה בעיקר מכונות למיון ואריזה, שהוכיחו את עצמן כבר בחו"ל.

לישראל לוטרינגר יש בוודאי יש הרבה נחת, ואנו מאחלים לו הרבה בריאות ואריכות ימים.

ראיין: עזי בירמן