במכתב שהפניתי בימים אלה לראש הממשלה ולשרים הבכירים הנוגעים לדבר, הבעתי מחאתנו על אי הצדק בהטלת מס ישיר ייחודי לנו החקלאים, מס מעסיקים, הנגבה מאתנו ללא סיבה, וכן על ההתעמרות בצמצום מספר העובדים הזרים, בהעדר חלופה אחרת.
קל להתהדר בהישגי החקלאות הישראלית בעולם, שלזכותה משקל רב בהצטרפותנו לארגון OECD, אבל קל כנראה באותה מידה לשים רגל גסה לחקלאים, בפריפריה ובכל חלקי הארץ, שלא יוכלו לעמוד עוד זמן רב בגזירות המשונות המוטלות עליהם, כך נכתב לשרים (המכתב המלא במדור "סלט ירקות").
הגיע הזמן לתקן עוול מתמשך זה. חקלאי ישראל מעסיקים עובדים זרים כיוון שאין להם ברירה אחרת. ללא ידיים עובדות אין חקלאות. אמנם זה אופנתי לטעון כיום כי אפשר לייבא הכל במקום הייצור המקומי, אבל המחירים הגבוהים של התוצרת המיובאת והתוצרת הירודה יביאו עוד מהרה לזעקה ציבורית נוספת, ובצדק.
כך, בנוסף לצמצום ההולך וגובר במזפר העובדים הזרים בחקלאות, מטילים עלינו עונש של מס אקסטרה, מס מיוחד שלנו, שאף מהווה חריגה בהמלצות ה-OECD. מס מעסיקים בשיעור 10%, בהיקף שנתי של 280 מיליון ש"ח, הוא מס ישיר ייחודי, הנגבה ללא כל סיבה ממעסיקי עובדים זרים בחקלאות. קל כנראה להטיל מסים, קשה לסגת מהם.
אם יש מגזר בו נדרש תיקון משמעותי – זהו מגזר החקלאים, שבסך הכל מבקש תנאים בסיסיים כדי שיוכל להמשיך ולהתקיים בכבוד.
מאיר יפרח
