חיסל את המילה "רעב"

עבדתי לצד יוסטה כדוברת הארגון במשך כל התקופה בה כיהן כמזכיר ארגון מגדלי ירקות. עוד לפני שהתמנה לתפקיד זה, בישיבות המזכירות, שמתי לב שזהו אדם מיוחד במינו ויוצא דופן בנוף החקלאים. גם כששתק ניכר היה שהוא משכמו ומעלה, וכאשר דיבר, השתררה דממה, כולם הקשיבו, והיה אכן למה להקשיב. תמיד דיבר בהיבט אחר, פתח ערוצי מחשבה, אמר את דעתו גם כשלא הייתה פופולרית.

כשהגיע לתפקידו בארגון, אחד הצעדים הראשונים שלו היה לשאול את עצמו, האם בכלל צריך ארגון… אמרנו לו כולנו שברור שצריך ארגון, אבל זה לא השביע את רצונו. לכן כינס באחד הימים את כל המובילים בענף, ויחד ישבנו סביב שולחן במשך שעות ודנו בשאלה מה היה קורה אם לא היה ארגון. לבסוף הגענו למסקנה שללא ארגון, היה קם ארגון מחדש… ורק אז נחה דעתו של יוסטה ויותר לא עסק בשאלה זו.

אחד הדברים שדחף וקידם, כאשר הדברים עוד לא היו בטרמינולוגיה השגורה של מגדלי הירקות, היה החשיבות בהעברת מידע, לכן זכיתי להקים יחד אתו לפני יותר מ-17 שנה את הירחון שיסד, "מבזק ירקות", שבמסגרתו מובאים כיום, בגיליון 206 שלו, כל הדברים המדהימים שכתבו עליו. מדי גיליון הופיע מדור שנקרא "בינינו", בו התכתב יוסטה עם הקוראים. אם היה לו מה לומר, האריך, אם לא, יכול היה להסתפק בשניים שלושה משפטים. עם זאת, קשה היה לו להסתגל לכך שהוא התכתב עם המגדלים חד-צדדית, כי הם לא כתבו לו בחזרה. הסברנו לו שכך טבע האדם, מקבל הכל כמובן מאליו, אבל על כך יוסטה הצר, ובלית ברירה השלים.

למדתי ממנו רבות, אבל אחד השיעורים הגדולים היה בזמן שניסחנו ביחד דף עמדה של הארגון באחד המאבקים, שהיו רבים מאוד. כתבתי אז, על דעתי בלבד, שאם כך וכך יקרה, עלולים המגדלים להגיע לחרפת רעב. יוסטה לא היה איש פתוח, אולם אז ה"רעב" הרתיח אותו, ואמר לי, מי שלא חווה רעב שלא ישתמש במלה הזאת. ואז לראשונה נפתח וסיפר לי על ילדותו הקשה בהונגריה בתקופת השואה. מאז אינני משתמשת לעולם במלה זו.

יוסטה היה איש של הפכים. מחד קצר רוח וקל להתרגז מצרות מוח ומרוע, אבל מול זה סבלני באופן מדהים ויכול להסביר שוב ושוב את דעותיו, ולכך היה לו כל הזמן בעולם. השקט בו התנהל והחיוך המבויש היוו ניגוד מוחלט לנחרצותו ואמונתו החדה בדרך שהאמין בה. קל היה ללכת אחריו, אפילו למתנגדים, כי הכריזמה שלו משכה כמו מגנט. הראייה שלו הייתה כל כך רחבה, ותמיד ראה את הדברים בהיבטים שונים, שהקלו על האחרים, איש על פי דרכו, להבין למה כוונתו. אישיות לא קונבנציונלית בתוך ממסד קשוח וקשה לשינוי. איש אמיתי ללא טיפה של צביעות והתחסדות, ולכן גם מתנגדיו לא יכלו שלא להקשיב לו, ובדרך כלל בהמשך התמסרו להצעותיו. היה בו אי שקט קבוע אך גם סבלנות אין קץ. החקלאות הייתה בדמו, אך גם התפנה לצייר, לצלם, לשוחח על קולנוע וטלוויזיה, כחלק מעולמו הרחב והעמוק. מחמאות לא הרשימו אותו, אבל כאשר הצבעתי על תמונה מסוימת מדהימה שצילם או על פרק מסוים בסדרה שבנו רני ביים, עיניו היו נדלקות בשמחה אמיתית.

דיברתי עם יוסטה טלפונית לפני האשפוז האחרון, ממנו לא שב. אמרתי לו שיחלים מהר כי אנחנו בתקופה קשה וזקוקים לו. הבנתי שהמצב לא פשוט, אבל קיוויתי להזריק בו עידוד למלחמה שלו במחלת הלב שאותה נשא בגבורה רבה, וזו גם האמת, זקוקים לו. אבל איבדנו אותו, ויחד אתו איבדנו את הדבק שחיבר את כולם ומשך אותם למעלה. מורשת רבה השאיר אחריו, ונקווה שכולם יעשו בה שימוש נכון בעתיד.

רותי פוגטש

דוברת ארגון מגדלי ירקות