מכות קשות נחתו על החקלאות, משבר כלכלי עולמי, פערים משמעותיים בשערי המטבעות, מחירים ירודים ביעדי יצוא, נפילת מחירים גם בשוק המקומי וירידה בכוח הקנייה, מס מעסיקים המכביד על מעסיקי עובדים זרים, סגירת השמים מכניסת עובדים נוספים, מחנק באשראי, דלדול נכסים בקרנות הפנסיה והחיסכון, צמצום במכסות המים. נוספו על כל אלה ההשלכות של מבצע עופרת יצוקה, שיצק הרבה סימני שאלה על עתיד החקלאות.
בשטח יש סימנים של פשיטות רגל, והפעם אין הנחות, חקלאים גדולים וחקלאים קטנים. תוכניות הממשלה מתבצעות באיטיות, לא ענייניות, והמשק צפוי לקריסה. הבחירות גם הן לא מועילות, כי דבר לא זז במשך תקופה קריטית זו, באין מקבלי החלטות.
יש לעשות הכל כדי לקבל את הפיצויים לעוטף עזה בהקדם האפשרי, על-מנת להחזיר את המשקים לתפקוד מלא.
מה צריך לעשות ולשנות מול המציאות הקשה אליה נקלענו? האם כדאי להקטין את המשקים ואז לצמצם את ההספקה ולהביא לעליית מחירים? הרי מיד יעוט עלינו, יגידו שהחקלאים שודדים, פרזיטים, אויבי העם ויקראו לפתוח את היבוא לתוצרת מתחרה, שתעלה להם הרבה יותר. כבר היינו בסרט הזה, לא מעט פעמים.
עכשיו זה הזמן להיות עם היד על הדופק ולהגיב מהר וחכם בכל אחד מהנושאים שעל סדר יומם הדחוף של החקלאים כיום. צריך להזכיר לכולם שהחקלאים הם חלק מהכלכלה של המדינה הזו, חלק חיוני, ואין צורך לשוב ולהזכיר ולהסביר מהי תרומתם. במקום להקל היכן שאפשר, בנושאים שאינם כוח עליון, ממשיכים להקשות בכל דרך אפשרית.
חקלאים, התכוננו למאבקים, לא יהיה קל בשנתיים הקרובות, אבל יחד נעבור גם את זה.
